קלג דע כי יש נפש בעשייה, ורוח ביצירה, ונשמה בבריאה, ונפש באצילות במלכות, ורוח בזעיר אנפין, ונשמה בבינה, ונשמה לנשמה בחכמה דאצילות, שאין לך שום שורש שאין לו חלק באלו החלקים. ודע כי רוב בני אדם אין להם רק נפש מעשייה, אך יש בהם חלקים רבים כי הלא העשייה עצמה נחלקת לה' פרצופים אריך אנפין, ואבא, ואימא, וז"א, ונוקביה. והנה כי האדם קודם שיהיה לו רוח מן היצירה צריך שיהיה שלם בכל ה' פרצופי העשיה, כי אע"פ שיש מי שנפשו מן מלכות שבעשיה, ויש מי שנפשו מיסוד שבעשייה, וכיוצא בזה, עכ"ז צריך שיתקן כל העשיה בכללותה, כדי שיקבל אח"כ רוח מן היצירה, כי היצירה גדול מן כל העשיה כולה, וכן לקבל הנשמה צריך שיתקן האדם כל חלקי רוחו בכל היצירה, ואח"כ יוכל לקבל הנשמה מבריאה, ואין מספיק לו במה שיתקן שרשו לבד רק עד שיהיה ראוי אל כל העשיה, ואז ישיג היצירה, וכן בשאר העולמות, אמנם מי שלא תיקן רק מלכות דעשיה הנה אין בו רק נפש מן נפש דעשיה, ומי שתיקן גם את ז"א דעשיה אז יהיה לו נפש ורוח מן העשיה, ואם תיקן גם עד בינה דעשיה אז נאמר שיש לו נר"נ מן העשיה, ומי שהשלים כל העשיה אז נאמר כי יש לו נר"נ ונשמה לנשמה שהם יחידה וחיה כנודע, וכולם מן העשיה, וכל זה קרוי נפש, ואז יזכה אל הרוח מן היצירה, וגם בהם שייכי כל הפרטים הנזכרים ואין להאריך: