Chapter 15: Zohar III:195a
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א דוד מלכא שוי גרמיה בארבעה ארחין: שוי גרמיה בהדי מסכני שוי גרמיה בהדי חסידים שוי גרמיה בהדי עבדים שוי גרמיה בהדי אינון דמסרי גרמייהו ונפשייהו על קדושת שמיה. שוי גרמיה בהדי מסכנא דכתיב כי עני ואביון אני. שוי גרמיה בהדי חסידים דכתיב שמרה נפשי כי חסיד אני. בגין דאצטריך ליה לבר נש דלא לשואה גרמיה רשע. ואי תימא אי הכי לא יפרט חטאוי לעלמין? לאו הכי! אלא כד יפרט חטאוי כדין איהו חסיד, דאתי לקבלא תשובה. אפיק גרמיה מסטרא בישא דהוה בטנופא דילה עד השתא, והשתא אתדבק בימינא עלאה דאיהי פשוטה לקבלא ליה.
ב ולא תימא דלא מקבל ליה קב"ה עד דיפרט חטאוי מיומא דהוה מעלמא! אי הכי אן אינון דאתכסון מניה דלא יכיל לאדבקא!? אלא לא אצטריך לפרשא בר אינון דידכר מנייהו, ואי שוי רעותיה בהו - כל אחרנין אתמשכן אבתרייהו. דהא תנינן אין בודקין חורי ביתא עלאין לעילא ולא אינון תתאין לתתא בביעור חמץ, אלא כיון דבדיק כפום חיזו דעינוי מה דיכיל לאדבקא - כלא אתמשך בתר דא ואתבטיל בהדיה.
ג והכי גרסינן בנגעים כ"ד ראשי אברים אינון דלא מטמאין משום מחיה (נגעים ו ז). וכהנא לא הוה אטרח אבתרייהו. והיינו דכתיב לכל מראה עיני הכהן - אתר דיכיל כהנא למחזי מכתשא באסתכלותא חדא, ולא אצטריך למאכא גרמיה ולארמא עינוי הכא והכא. אוף הכי - לא אצטריך לפרטא חטאוי מן יומא דהוה (דאינון חורי ביתא תתאין), ולא אינון דאתכסו דלא יכיל לאדבקא (דאינון חורי ביתא עלאין לעילא). אלא לכל מראה עיני הכהן - וכלהו אתמשכן אבתרייהו. ועל דא שוי דוד גרמיה גו חסידים.
ד שוי גרמיה בהדי עבדים דכתיב הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם (תהלים קכג ב), וכתיב הוֹשַׁע עבדך אתה אלהי (תהלים פו ב). שוי גרמיה בהדי אינון דמסרי נפשייהו על קדושת שמיה דכתיב שמח נפש עבדך כי אליך ה' נפשי אשא (תהלים פו ד). בכל הני ארבע עבד גרמיה דוד מלכא קמי מאריה.
ה אמר רבי אלעזר ארימית ידי בצלו לקמי מלכא קדישא! דהא תנינן אסור ליה לבר נש לארמא ידוי לעילא בר בצלו ובברכאן ותחנונים למאריה דכתיב הרימותי ידי אל ה' אל עליון (בראשית יד כב), ומתרגמינן ארימית ידי בצלו, דהא אצבעאן דידין - מלין עלאין אית בהו! והשתא אנא הכי עבידנא ואמינא, דכל מאן דאלין ארבע יסדר קמי מאריה ועביד גרמיה ברעותא בתקונא דא כדקא יאות בתקונא דא - לא תהדר צלותיה בריקניא!
ו בקדמיתא עֶבֶד - לסדרא שבחא קמי מאריה ולזמרא קמיה. ודא בתושבחן דקמי צלותא. ולבתר עֶבֶד - לבתר דצלי צלותא דעמידה איהו עבדא דסדר צלותא דמאריה. ולבתר עֶבֶד - לבתר דצלי כל צלותיה ואזיל ליה. ועל דא דוד תלת זמנין עבד גרמיה בצלותא דא עֶבֶד דכתיב הושע עבדך אתה אלהי... שמח נפש עבדך, וכתיב תנה עזך לעבדך. הא תלת זמנין אצטריך לשואה גרמיה עבד!
ז לבתר - לשואה גרמיה גו אינון דמסרי נפשייהו על קדושת שמיה! והיינו ביחודא דשמע ישראל. דכל מאן דשוי הכי רעותיה בהאי קרא - אתחשיב ליה כאלו מסר נפשיה על קדושת שמיה.
ח לבתר לשואה גרמיה עני בזמנא דעאל ודפיק דשין דרומי מרומים כד אמר אמת ויציב וסמיך גאולה לתפלה למהוי בצלותא דעמידה תביר לבא, עניא ומסכנא. ולשואה רעותיה לאתכללא גו מסכני בתבירו דלבא במאיכו דנפשא.
ט לבתר לשואה גרמיה גו חסידים בשומע תפלה לפרשא חטאוי. דהכי אצטריך יחיד בשומע תפלה בגין לאתדבקא בימינא דפשוטה לקבלא לאינון דתבין, וכדין אקרי חסיד הא ארבע אלין כדקא יאות!
י מאן כליל לכל הני? ההוא דקא אצטריך לכללא לון! והאי איהו עבד דאכליל לכל שאר! תלת עבדין אינון בתלת דוכתין וכלהו חד, ועלייהו כתיב הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וגו'. בין 'עבד' ל'עבד' אינון אחרנין. בין 'עבד קדמאה' ל'עבד תניינא' אית ליה לממסר נפשיה על יחודא דקדושת שמיה ולשואה גרמיה עני ומסכנא בצלותא דעמידה, ולשואה גרמיה גו חסידים בשומע תפלה. עבד תליתאה - בתר דסיים וסדר כלא.
יא תנן בההיא שעתא דסדר בר נש כל הני סדורין ארבע ברעו דלבא - קודשא בריך הוא ניחא קמיה, ופריש ימיניה עליה בההוא עבד תליתאה, וקרא עליה ואמר ליה עבדי אתה, דכתיב ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיהו מט ג). ודאי צלותא דהאי בר נש לא תהדר בריקניא לעלמין! אתא ר' אבא ונשקיה.
יב אמר ר' אלעזר: תא חזי! תרי עבד מאינון תלתא אינון דכללי כל הני! דהא תליתאה קיימא לחתמא ביה חותמא לעילא, לשואה ביה ידא ימינא דמלכא ולאשתבחא ביה. אבל הני תרין - קדמאה ותניינא - אינון כללא דכלא! ודוד שבח גרמיה בהו דכתיב אנה ה' כי אני עבדך אני עבדך וגו' (תהלים קטז טז). דאלין כללי דכל שאר. תליתאה - בך קיימא למפרק לי! דכתיב הושע עבדך אתה אלהי. מאן דמסדר דא - ידיע ליהוי ליה דקב"ה משתבח ביה וקרא עליה עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיהו מט ג)! אתא ר' אבא ונשקיה.
יג אמר ר' אבא על דא קרינן הנחמדים מזהב ומפז רב וגו'! כמה מתיקין מלין עתיקין דסדרו קדמאי, ואנן כד טעמין לון לא יכלין למיכל! ודאי הכי הוא! והא קרא אוכח על תלתא עבדין, ואינון חד ובאתר חד. ותרין כדקאמרת, וחד דאיהו לאתעטרא ביה קב"ה דכתיב כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם וגו' (ויקרא כה נה). לא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד כה. בגין דקב"ה אצטריך לאתעטרא בהאי תליתאה. ועל דא לא יִמָּכְרוּ לשמא דעבד, דהא דקב"ה הוי.
יד פתח ר' אלעזר ואמר מי בכם ירא ה' וגו' (ישעיהו נ י). מאי שומע בקול עבדו? האי קרא אוקמוה חברייא בצלותא - והכי הוא! מאן דרגיל למיתי לבי כנשתא לצלאה ויומא חדא לא אתי - קב"ה שאיל עליה ואמר מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נגה לו. מאי שומע בקול עבדו? במאן? אי תימא בנביאה או גבר אחרא - מאן יהב נביאה או גבר אחרא לצלותא דבגין דצלי צלותיה שומע בקול נביאה או דגבר בעלמא?!
טו אלא ההוא דצלי צלותין בכל יומא - איהו שומע בההוא קול דקרי ליה קב"ה ומשתבח ביה ואמר דאיהו עבדו ודאי. שומע בקול - במאי קול? בההוא דאקרי 'עבדו' - שבחא עלאה איהו דנפיק עליה קול דאיהו עבדו. ותו דקלא אשתמע בכל אינון רקיעין דאיהו עבדא דמלכא קדישא, ודא הוא שומע בקול עבדו.
טז אשר הלך חשכים ואין נגה לו. וכי בגין דלא אתא לצלויי הלך חשכים?! אלא אוקמוה. אבל עד לא יתכנשון ישראל לבתי כנסיות לצלאה - סטרא אחרא קיימא וסגיר כל נהורין עלאין דלא יתפשטון ויפקון על עלמין. ותלת זמנין ביומא אזלי סטר אחרא דכר ונוקבא ומשטטין בעלמא, וההוא עידן אתקן לצלותא בגין דלא הוי תמן קטרוגא כלל.
יז וכדין איהו עידן לצלותא בגין דאינון אזלי למשטטא בטורי חשוך והר נשפה. כדין פתיחין כוי נהורין עלאין ונפקי ושריאן על בתי כנסיות ברישיהון דאינון דצלאן צלותין ומתפלגן נהורין על רישייהו. וקב"ה שאיל על ההוא דלא אשתכח תמן ואמר "חבל על פלניא דהוה רגיל הכא! והשתא דהלך חשכים ואתעבר מקמי נהורין, והלך לשטטא בטוריא בעלמא ונפק מההוא נגה נהורא דנהיר, ולית ביה חולקא! אין נגה לו! כמה דאתפליג ושריא על אחרנין דתמן. כמה טבין אתאבידו מניה!". ואילו הוה תמן - יבטח בשם ה' - בכללא דעבד קדמאה, וישען באלהיו - ברזא דעבד תניינא.
יח אמר ר' שמעון, אלעזר ברי! ודאי רוח נבואה שריא עלך! אמר ר' אבא: אריא בר אריא - מאן יקום קמייהו כד שאגי למטרף טרפא! כל אריין דעלמא תקיפין, ואלין - יתיר מכלהו! כל אריין דעלמא קשיין לאפקא טרפא מפומייהו, ואלין - נוחין לאפקא מפומייהו טרפא! אינון טרפי טרפא ויהבי לכלא!
יט אשר הלך חשכים - "אשר הלכו" מבעי ליה? אמר רבי אלעזר, בגין דאינון שריין בחבורא ומיד מתפרשן. הלך - חבורא, חשכים - אתפרשן. שראן בחבורא, ואתפרשן מיד. כגוונא דא רוח סערה באה (יחזקאל א ד) - כלל דכר ונוקבא. באה - והיא שבקת ליה. מיד מתפרשן....
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0