Chapter 24: Zohar III:200b
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א רבי פנחס הוה אזיל למחמי ברתיה, אנתו דר' שמעון דהות במרעא. והוו אזלי עמיה חברייא והוא הוה רכיב בחמריה. עד דהוה אזיל בארחא פגע בתרין ערבאי. אמר לון: "בחקל דא אתער קלא מיומין דעלמא?" אמרו ליה: "מיומין דעלמא לית אנן ידעין - מיומין דילן אנן ידעין! דהא יומא חד הוו אינון לסטין מקפחי ארחין עברין בההוא חקלא, ופגעו באינון יודאי ואתו לקפחא לון. ואשתמע מרחיק בהאי חקל קל דחמרא דא דנהק תרי זמני. ואתא שלהובא דאשא בההוא קלא ואוקיד לון, ואשתזיבו אינון יודאי". אמר להו: "ערבאי! במלה דא דקא אמרתון לי - תשתזבון יומא דא מלסטין אחרנין דקא מחכן לכו בארחא!"
ב בכה ר' פנחס. אמר: "מאריה דעלמא! רחשא דניסא דא עבדת בגיני ואשתזבון אינון יודאי ולא ידענא!" פתח ואמר: לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו (תהלים קלו ד). כמה טיבו עביד קב"ה עם בני נשא, וכמה נסין ארחיש לון בכל יומא, ולא ידע אלא איהו בלחודוי! בר נש קם בצפרא וחויא אתי לקטלא ליה, ובר נש שוי רגליה על רישיה וקטיל ליה, ולא ידע ביה בר קודשא בריך הוא בלחודוי. הוי לעושה נפלאות גדולות לבדו! בר נש אזיל בארחא ולסטין מחכאן ליה למקטליה - אתא אחרא ואתייהב כופרא תחותיה והוא אשתזיב, ולא ידע טיבו דעבד ליה קב"ה ונסא דארחיש ליה בר איהו בלחודוי! הוי לעושה נפלאות גדולות לבדו - לבדו עביד וידע, ואחרא לא ידע.
ג אמר לחברייא: "חברייא! מה דשאילנא להני ערבאי דמשתכחי תדיר בחקלי אי קלא דחברייא דאינון משתדלי באורייתא שמעו - דהא ר' שמעון ור' אלעזר בריה ושאר חברייא אלין לקמן ולא ידעין מנן, ושאילנא להני ערבאי עלייהו דידענא דקליה דר' שמעון ירגיז חקלין וטורין. ואינון גלו לי מה דלא ידענא."
ד עד דהוו אזלין אינון ערבאי - אהדרו לגביה. אמרו ליה: "סבא סבא! אנת שאילתא לן מן יומין דעלמא ולא שאילתא על יומא דא! דחמינא תווהא על תווהא! חמינא חמשא בני נשא יתבין וחד סבא בהדייהו, וחמינא עופי מתכנפי וקא פרשין גדפין על רישייהו. אלין אזלין ואלין תבין - וטולא לא אתעבר מעל רישייהו. וההוא סבא ארים קליה עלייהו ואינון שמעין".
ה אמר: "על דא שאילנא! ערבאי ערבאי! תהכון - וארחא דא תהא מתקנא קמייכו בכל מה דתבעון! תרין מלין אמרתון לי דחדינא בהו!" אזלו. אמרו לו חברייא: "ההוא אתר דר' שמעון שארי ביה היך אנן ידעין?" אמר לון: "שבוקו למארי פסיען דבעירי דהוא ידריך פסיעוי לתמן". לא הוי טעין חמריה וחמריה סאטי מארחא תרין מלין ואזל לתמן.
ו שארי נהיק תלת זמנין. נחת ר' פנחס. אמר לחברייא: "נתתקן לקבלא סבר אפי יומין! דהשתא יפקון לגבן אנפי רברבי ואנפי זוטרי!" שמע ר' שמעון נהיקו דחמרא, אמר לחברייא "ניקום! דהא קלא דחמרא דסבא חסידא אתער לגבן!". קם ר' שמעון וקמו חברייא.
ז פתח ר' שמעון ואמר: מִזְמ֡וֹר שִׁ֤ירוּ לַה' ׀ שִׁ֣יר חָ֭דָשׁ כִּֽי־נִפְלָא֣וֹת עָשָׂ֑ה וגו' (תהלים צח א). מזמור זקיף טעמא לעילא אמאי? אלא רשים טעמא רבא דהא אתי ההוא מזמור מתעטרא בעטרא עלאה לעילא על רישיה ואתי זקיף. מאן הוה אמר שירה דא? אינון פרות באינון גועין דהוו געאן. שירו לה' שיר חדש - למאן הוו אמרין שירו? לכמה רתיכין לכמה ממנן לכמה דרגין דהוו אתאן תמן ונפקו לקבלא ליה לארונא. ולהון הוו אמרי.
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0