Zohar III:212a

Chapter 46: Zohar III:212a

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א ועתה הנני הולך לעמי וגו' (במדבר כד יד) ר' יהודה פתח: לא תסגיר עבד אל אדוניו וגו' עמך ישב בקרבך (דברים כג טז יז). כמה חביבין מלי דאורייתא! כמה חביבה אורייתא קמי קב"ה! כמה חביבה אורייתא דאורית לה קב"ה לכנסת ישראל! תא חזי בשעתא די נפקו ממצרים שמע בלעם דהא חרשוי וקסמוי וכל אינון קשרין לא סליקו בהו בישראל. שארי לגררא גרמיה ולמירט רישיה. אזל לאינון טורי חשוכא ומטא לגבי אינון שלשלאי דפרזלא.
ב וכך הוא ארחא דמאן דמטי גבייהו. כיון דעאל בר נש ברישי טוריא - חמי ליה עזאל, ההוא דאקרי גלוי עינים. מיד אמר לעזא. כדין יהבין קלא ומתכנשין גבייהו חויין רברבי דמתוקדן, וסחרין לון. משדרי אונימתא זעירתא לקבליה דבר נש. ותנא כמין שונרא היא, ורישיה כרישא דחוייא, ותרין זנבין בה, וידהא ורגלהא זעירין. בר נש דחמי לה - חפי אנפוי. והוא מייתי חד קטורתא מאוקידו דתרנגולא חוורא. שדי באנפהא והיא אתית עמיה.
ג עד דמטי לגבי רישא דשלשלאי, וההיא רישא דשלשלאי נעיץ בארעא ומטי עד תהומא. ותמן בתהומא חד סמיך והוא נעיץ בתהומא תתאה, ובההוא סמיך אתקשר רישא דשלשלאי. כד מטי בר נש לרישא דשלשלאה - בטש בה ג' זמנין ואינון קראן ליה. כדין כרע וסגיד על ברכוי ואזיל ואטים עינוי עד דמטי גבייהו. כדין יתיב קמייהו, וכל אינון חויין סחרין ליה מהאי סטרא ומהאי סטרא. פתח עינוי וחמי לון. אזדעזע ונפל על אנפוי וסגיד לקבלייהו.
ד לבתר אולפין ליה חרשין וקסמין ויתיב גבייהו ג' יומין. כד מטא זמנא למיהך לארחיה - ההיא אונימתא וכל אינון חויין אזלין קמיה עד דנפיק מן טורייא בין ההוא חשוכא תקיפא.
ה ובלעם כד מטא גבייהו - אודע לון מלה ואסגר גרמיה בטורייא עמהון. ובעא לקטרגא לון לאתבא לון למצרים. וקב"ה בלבל וקלקל כל חכמתא דעלמא וכל חרשין דעלמא דלא יכילו לקרבא בהדייהו.
ו תא חזי השתא כיון דחמא בלעם דלא יכיל לאבאשא לישראל - אהדר גרמיה ואמליך ליה לבלק מה דלא בעא מניה, בגין לאבאשא לון. ועיטא דיליה הוה באינון נוקבי דמדין דאינון שפירן. ואלמלא דאמר ליה משה - לא הוינא ידע, דכתיב הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם (במדבר לא טז).
ז כיון דחמא קב"ה עיטא דיליה אמר "הא ודאי גרמך בעיטך יפול!". מה עבד ההוא חילא דשלט על כל חרשין? אחמי ליה סופא דכלא! וכי אית להו רשותא לזמן רחיק? אמר ר' יצחק, עינא חמא ומלין אתמרו מההוא דקאים עליה! והא אוקמוה - וישא משלו ויאמר (במדבר כד טו) - מאן דאית ליה למימר! מאי טעמא? בגין דיתקיימון מלין דלעילא בדעתא עלאה דאורייתא.

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0