Chapter 102: Zohar I:58b
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א רבי יהודה פתח, (תהלים מו ט) לכו חזו מפעלות אלהי"ם אשר שם שמות בארץ, האי קרא אוקמוה ואתמר, אבל לכו חזו וגו', (מאי חזו כמה דאת אמר (ישעיה כא ב) חזות קשה הוגד לי, בעובדוי דקב"ה אתגלי נבואה עלאה לבני נשא, אשר שם שמות בארץ, שמות ודאי, דהא שמא גרים לכלא), (והוא לשון שממון), דאלו הוו מפעלות יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שם קיום בארץ, אבל בגין דהוו מפעלות שמא דאלהי"ם, שם שמות בארץ.
ב א"ל רבי חייא השתא אתערת להאי, לאו אנא הכי אמינא ליה, בגין דבין שמא דא ובין שמא דא, כלא הוא שבחא, אבל אנא אמינא ליה, כמה דאתערו חבריא, דשוי שמהן, שמות בארץ, שמות ממש (שם בארץ, ואמאי בגין לאשתמשא בהו עלמא, ולמהוי קיומא בעלמא).
ג רבי יצחק אמר, כלא הוא, ואפילו מה דא"ר יהודה שפיר קאמר, דאלו יהא עלמא בשמא דרחמי, יתקיים עלמא, אבל בגין דאתברי עלמא על דינא, וקיימא על דינא, שם שמות בארץ, ושפיר הוא, דאלמלא כך לא יכיל עלמא לאתקיימא מקמי חוביהון דבני נשא.
ד תא חזי נח כד אתייליד, קרון ליה על שמא דנחמה, (נח נייחא ליה נייחא לעלמא, נייחא לאבהן נייחא לבנין, נייחא לעלאין נייחא לתתאין, נייחא לעלמא דין נייחא לעלמא דאתי), ולהוי (ד"א ולמהוי) שמא גרים, אבל (נ"א לגבי) קב"ה לאו הכי נח בהפוך אתוון חן, כמה דאת אמר ונח מצא חן, א"ר יוסי, חן היינו נח, בצדיקייא שמיהון גרים לטב, בחייביא שמיהון גרים לביש, בנח כתיב ונח מצא חן בעיני ה', בער בכור יהודה אתהפכו אתווי לביש, ע"ר ר"ע, רע בעיני ה'.
ה תא חזי כיון דאתייליד נח, חמא עובדיהון דבני נשא דאינון חטאן קמי קב"ה, והוה גניז גרמיה ואשתדל בפולחנא דמאריה, בגין דלא למהך באורחייהו, וכי תימא במה אשתדל, בההוא ספרא דאדם וספרא דחנוך, והוה אשתדל בהו למפלח למריה,
ו תא חזי דהכי הוא, דהא נח מנא הוה ידע לקרבא קרבנא למריה, אלא בגין דאשכח חכמתא על מה מתקיים עלמא, וידע דעל קרבנא מתקיים, ואלמלא קרבנא לא הוו קיימי עלאי ותתאי.
ז רבי שמעון הוה אזיל בארחא, והוו עמיה רבי אלעזר בריה ורבי יוסי ורבי חייא, עד דהוו אזלי א"ר אלעזר לאבוהי, ארחא מתקנא קמן, בעינן למשמע מלי דאורייתא,
ח פתח רבי שמעון ואמר, (קהלת י ג) וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר וגו', כד בר נש בעי לאתקנא ארחיה קמי קב"ה, עד לא יפוק לארחא בעי לאמלכא ביה, ולצלי קמיה על ארחיה, כמה דתנינן דכתיב (תהלים פה יד) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו דהא שכינתא לא אתפרשא מניה,
ט ומאן דאיהו לא מהימנא במריה מה כתיב ביה, וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר, מאן לבו, דא קב"ה דלא יהך עמיה בארחא, וגרע מן סיעתיה בארחיה, בגין דההוא בר נש דלא מהימן ביה במאריה, עד לא יפוק בארחא לא בעי סיעתא דמאריה,
י ואפילו בארחא כד איהו אזיל לא אשתדל במלי דאורייתא, ובגיני כך לבו חסר, דלא אזיל בהדיה דמריה, ולא אשתכח בארחיה. ואמר לכל סכל הוא, אפילו כד שמע מלה דמהימנותא דמאריה, הוא אמר דטפשותא הוא לאשתדלא ביה,
יא כהאי דשאילו לבר נש על את קיימא דרשימא בבשריה דבר נש, ואמר לאו איהו מהימנותא, שמע רב ייבא סבא, ואסתכל ביה ואתעביד תלא דגרמי, ואנן בהאי אורחא בסייעתא דקב"ה בעינן למימר מילי דאורייתא.
יב פתח ואמר, (תהלים פו יא) הורני ה' דרכך אהלך באמתך יחד לבבי ליראה שמך, האי קרא קשיא, דהא תנינן כלא הוא בידא דקב"ה בר למהוי זכאה או חייבא, ודוד היך תבע דא מעם קב"ה,
יג אלא דוד הכי קאמר, הורני ה' דרכך, ההוא ארח מישר ומתקנא, לגלאה עיני ולמנדע ליה, ולבתר אהלך באמתך, איהך באורח קשוט, ולא אסטי לימינא ולשמאלא, יחד לבבי מאן לבבי, כמה דאת אמר (שם עג כו) צור לבבי וחלקי, וכל דא אנא תבע, ליראה את שמך, לאתדבקא בדחלתך לאסתמרא אורחי כדקא יאות, ליראה שמך, אתר חולקי דביה שריא דחלתא למדחל.
יד תא חזי כל בר נש דדחיל ליה לקב"ה, שריא עמיה מהימנותא כדקא יאות, דהא ההוא בר נש שלים בפולחנא דמריה, ומאן דלא שריא ביה דחלא דמריה, לא שרייא עמיה מהימנותא, ולאו איהו כדאי למהוי ליה חולקא בעלמא דאתי.
טו תו פתח ואמר, (משלי ד יח) וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום, זכאין אינון צדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי דקב"ה בעי ביקריהון, תא חזי מה כתיב וארח צדיקים כאור נוגה, מאי כאור נוגה, כההוא נהורא דנהיר דברא קב"ה בעובדא דבראשית, דא הוא דגניז לון לצדיקיא לעלמא דאתי, הולך ואור, דאיהו סליק בנהוריה תדיר ולא גרע מניה,
טז אבל בחייביא מה כתיב, (שם יט) דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו, לא ידעו, וכי לא ידעין, אלא חייביא אזלי בעקימו דארחא בהאי עלמא, ולא בעאן לאסתכלא דזמין (ד"א ל"ג לון) קב"ה למידן להו בההוא עלמא, ולאעלאה לון בדינא דגיהנם, ואינון צווחין ואמרין ווי לן דלא אוריכננא אודנין ולא אציתנא בההוא עלמא, ובכל יומא אמרי ווי דא.
יז תא חזי זמין קב"ה לאנהרא לון לצדיקיא לעלמא דאתי ולמיהב לון אגר חולקהון, אתר דעינא לא שלטא למיקם עליה, כמה דאת אמר (ישעיה סד ג) עין לא ראתה אלהי"ם זולתך יעשה למחכה לו, וכתיב (שם סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, וכתיב (מלאכי ג כא) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם, זכאין אינון צדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי, עלייהו כתיב (ישעיה ס כא) צדיקים לעולם יירשו ארץ, וכתיב (תהלים קמ יד) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך: ברוך ה' לעולם אמן ואמן:
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0