Chapter 8: Zohar II:39b
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א דברו אל כל עדת ישראל לאמר, בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה וגו' "בעשור" - אמאי בעשור? אמר רבי אבא, בזמנא דאנהיר יובלא לסיהרא, דכתיב ביובלא בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפורים הוא.
ב ויקחו להם איש שה לבית אבות - אמאי? בגין דבזמנא דא אצטריך למיגד ליה, דהא תנינן במלתא דא אתבר כתרא (חדא) תתאה דמתאחדין ביה כל שאר כתרין תתאין, ועל דא פריש משה ואמר משכו וקחו לכם צאן כמה דכתיב צאן ועבד ושפחה.
ג אמר קודשא בריך הוא, עבידו אתון עובדא לתתא, ואנא אתבר תקפיהון לעילא, וכמה דתעבדון בנורא אתון, דכתיב כי אם צלי אש, אנא אוף הכי אעביר אותו באש בנהר דינור.
ד אמאי אתנגיד בעשרה ואתנכיס בארבעה עשר? אמר רבי אבא, בדא אתקשרו ישראל ארבע מאה שנין, ואף על גב דארבע מאה שנין לא אשתעבידו בהו, מכל מקום הואיל והוה זמין לאתקשרא בהו, אתחשיב עליה כאילו אשתעבידו בהו כל ארבע מאה שנין, בגין כך מעכבין ליה ארבע יומין קטירא ברשותייהו דישראל, ולבתר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל. בין הערבים -
ה אמאי בין הערבים? בשעתא דדינא תליא, ובשעתא דאתמסר מלה דא ליה על ידוי דאברהם, דכתיב (בראשית טו יז) ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם, והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו 'אימה' כתרא חדא, 'חשכה' כתרא אחרא, 'גדולה' האי דהיא רברבא מכלא. ואף על גב דאוקימנא קרא דא על שאר שעבודייהו דישראל, וכלא הוה. כגוונא דא (שמות יז יד) כי מחה אמחה אתון מתתא, ואנא מעילא.
ו תנא לא נפקו ישראל ממצרים עד דאתברו כלהו שלטונין דלעילא (משלשולהון) משולטניהון, ונפקו ישראל מרשותהון, ואעלו לרשותא קדישא עלאה דקודשא בריך הוא, ואתקטירו ביה, הדא הוא דכתיב (ויקרא כה נה) כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם, מאי טעמא עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, דאפקית להו מרשותא אחרא, ועאלית לון ברשותי.
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0