Tosefta · Zohar I:122a

Chapter 15: Tosefta · Zohar I:122a

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א רבי יוסי ב"ר יהודה, אזל למיחמי לרבי חייא, א"ל לימא מר אי שמע האי פרשתא היך אמרו מארי מתניתא, דפירשוה בעניינא דנשמתא, אמר זכאה חולקיהון דצדיקיא בעלמא דאתי, דכך היא אורייתא בלבהון כמבועא רבא דמיא, דאף על גב דמסתימין ליה, מסגיאות מייא פתחי מבועין דנבעין לכל עיבר,
ב תא שמע רבי יוסי רחימא את, אנא אימא לך בהאי פרשתא, לעולם אין גוף האדם נכנס בחשבון הצדיקים על יד דומה, עד שתראה הנשמה פנקס סימנה, שנותנין לה הכרובים בג"ע. אמר רבי יוסי, אנא שמענא דהא נשמתא בתר דעיילת תמן, היא אזלת לסלקא לאתרה לעילא, ולא למיחת לתתא, אבל קודם שתעלה ותכנס, נעשית אפטרופוס הגוף על יד דומה, ומראה לו שראוי הוא לקבל שכר ארבע מאות עולמות.
ג אמר רבי חייא, הא רבי אלעזר אמר, דהא דומה ידע קודם, משום דמכרזי עלה בגנתא דעדן, אבל אנא כך שמענא, די בעידנא דיהבין לה פנקסא, חזר על גופא לאעיל ליה בפתקא דצדיקיא על ידוי דדומה, הדא הוא דכתיב, אך אם אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני, מהו כסף השדה, דא הוא כסופא דארבע מאות עלמין דיהבין ליה לאחסנא.
ד רבי יוסף כד הוה שמע פרשתא דא ממאריהון דמתיבתא, הוה אמר, מאן דאיהו עפרא מאי קא זכי להאי, מאן יזכה ומאן יקום, הה"ד (תהלים כד ג) מי יעלה בהר ה' וגו',
ה אמר רבי אבא, תא חזי מאי דכתיב וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון את הכסף, דא הוא כסופא רבתא דאינון עלמין וכיסופין, ארבע מאות שקל כסף, ארבע מאות עולמות והנאות וכיסופין, עובר לסוחר, רב נחמן אמר שיעבור כל שערי שמים וירושלם של מעלה ואין מוחה בידה.
ו תא חזי מה כתיב, ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו, ונמנה עם שאר הצדיקים בחבורתם, מפתקא דממנא על ידוי דדומה, אמר רבי יצחק הכי גמירנא, כל אינון דכתיבין בידוי דדומה וממנן על ידוי, יקומון לזמנא דזמין לאחיא דיירי עפרא, ווי להון לרשיעיא דלא כתיבין על ידוי בפתקא, שיאבדו בגיהנם לעלמין, ועל דא נאמר (דניאל יב א) ובעת ההוא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר:
ז רבי אלעזר אמר, בשעתא דעאל אברהם במערתא היך עאל, בגין דהוה רהיט אבתריה דההוא עגלא, דכתיב ואל הבקר רץ אברהם וגו', וההוא בן בקר ערק עד ההיא מערתא, ועאל אבתריה וחמא מה דחמא.
ח תו בגין דאיהו צלי כל יומא ויומא, והוה נפיק עד ההוא חקל דהוה סליק ריחין עלאין, וחמא נהורא דנפיק מגו מערתא וצלי תמן, ותמן מליל עמיה קב"ה, ובגין כך בעא ליה, דתאובתיה הוה בההוא אתר תדיר,
ט ואי תימא אי הכי אמאי לא בעא לה עד השתא, בגין דלא ישגחון עליה, הואיל ולא אצטריך ליה, השתא דאצטריך ליה, אמר הא שעתא למתבע ליה.
י תא חזי אי עפרון הוה חמי במערתא מה דהוה חמי אברהם בה, לא יזבין לה לעלמין, אלא ודאי לא חמא בה ולא כלום, דהא לית מלה אתגלייא אלא למאריה, ובגין כך לאברהם אתגלייא ולא לעפרון, לאברהם אתגלייא, דיליה הוה,לעפרון לא הות אתגליא ליה, דלא הוה ליה חולקא ביה, ובגין כך לא אתגלי לעפרון כלום, ולא הוה חמי אלא חשוכא, ועל דא זבין לה,
יא ומה דלא תבע אברהם בקדמיתא דיזבין ליה זבין, דהא אברהם לא קאמר אלא ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו וגו', בכסף מלא יתננה לי וגו', ואיהו אמר השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה וגו', בגין דכלא הוה מאיס עליה דעפרון דלא ידע מה היא.
יב ותא חזי, כד עאל אברהם במערתא בקדמיתא, חמא תמן נהורא, ואתרמי עפרא קמיה, ואתגלי ליה תרין קברין, אדהכי אסתלק אדם בדיוקניה וחמא ליה לאברהם וחייך, וביה (הוה) ידע אברהם דתמן (הוה) הוא זמין לאתקברא,
יג א"ל אברהם, במטו מינך, קוסטרא קטיר אית הכא א"ל, קב"ה טמרני הכא, ומההוא זמנא עד השתא אתטמרנא, כגילדא דקירטא עד דאתית אנת בעלמא, השתא מכאן ואילך הא קיומא לי ולעלמא הוה בגינך,
יד חמי מה כתיב, ויקם השדה והמערה אשר בו, קימה ממש הוה ליה, מה דלא הוה ליה עד השתא. רבי אבא אמר ויקם השדה ודאי קימה ממש, דקם ואסתלק קמיה דאברהם, בגין דעד השתא לא אתחזי תמן כלום, והשתא מה דהוה טמיר, קם ואסתליק, וכדין קם כלא בנימוסוי.
טו אמר רבי שמעון, בשעתא דעאל אברהם במערתא, ואעיל שרה תמן, קמו אדם וחוה ולא קבילו לאתקברא תמן, אמרו ומה אנן בכסופא קמי קב"ה בההוא עלמא, בגין ההוא חובא דגרימנא, והשתא יתוסף לן כסופא אחרא מקמי עובדין טבין דבכו,
טז אמר אברהם, הא אנא זמין קמי קב"ה בגינך, דלא תכסיף קמיה לעלמין, מיד ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו, מאי ואחרי כן, בתר דקביל אברהם עליה מלה דא,
יז אדם עאל בדוכתיה, חוה לא עאלת, עד דקריב אברהם ואעיל לה לגבי אדם, וקביל לה בגיניה, הה"ד ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו, לשרה לא כתיב, אלא את שרה, לאסגאה חוה, וכדין אתיישבו בדוכתייהו כדקא יאות, הה"ד (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ותנינן באברהם, תולדות השמים והארץ דא אדם וחוה, אלה השמים והארץ לא כתיב, אלא תולדות השמים והארץ, ולא תולדות בר נש, ואינון אתקיימו בגיניה דאברהם, ומנא לן דאתקיימו בגיניה דאברהם, דכתיב ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם, ועד דאתא אברהם לא אתקיימו אדם וחוה בדוכתייהו בההוא עלמא.
יח רבי אלעזר שאיל לרבי שמעון אבוי, אמר האי מערתא לאו איהו כפילתא, דהא כתיב מערת המכפלה, וקרא קרי לה לבתר מערת שדה המכפלה, מכפלה קא קרי
יט ליה לשדה, א"ל הכי קארי ליה מערת המכפלה, כד"א ויתן לי את מערת המכפלה, אבל ודאי חייך, לאו מערתא איהו מכפלה, ולאו שדה אקרי מכפלה, אלא האי שדה ומערתא על שום מכפלה אקרון, שדה המכפלה ודאי ולא מערתא, דהא מערתא בשדה איהי, וההוא שדה קאים במלה אחרא.
כ תא חזי ירושלם כל ארעא דישראל אתכפל תחותה, ואיהי קיימא לעילא ותתא כגוונא דא ירושלם לעילא ירושלם לתתא, אחידא לעילא ואחידא לתתא, ירושלם לעילא אחידת בתרין סטרין לעילא ותתא, (ירושלים לתתא אחידת בתרין סטרין לעילא ותתא), ובגין כך כפלתא היא,
כא ועל דא האי שדה מההיא כפלתא איהו דביה שריא, כגוונא דא כתיב כריח שדה אשר ברכו ה', לעילא ותתא, ובגין כך שדה המכפלה ודאי, ולא שדה כפול.
כב תו רזא דמלה, שדה המכפלה ודאי, מאן מכפלה, ה' דבשמא קדישא דאיהי מכפלה וכלא קיימא כחד, ובגינה קאמר בארח סתים ה' מכפלה, דלא הוי בשמא קדישא את אחרא מכפלה בר איהי,
כג ואף על גב דמערתא כפלתא הוה ודאי, דאיהי מערתא גו מערתא, אבל על שום אחרא אקרי מערת שדה המכפלה כמה דאתמר. ואברהם ידע, וכד אמר לבני חת כסי מלה, ואמר ויתן לי את מערת המכפלה, על שום דאיהי מערתא כפלתא, ואורייתא לא קרי לה אלא מערת שדה המכפלה כדקא יאות,
כד וקב"ה עבד כלא לאשתכחא האי עלמא כגוונא דלעילא, ולאתדבקא דא בדא, למהוי יקריה לעילא ותתא, זכאה חולקיהון דצדיקיא, דקב"ה אתרעי בהו בהאי עלמא ובעלמא דאתי:

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0