Zohar III:92b

Chapter 20: Zohar III:92b

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א תו פתח ואמר: וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם (ויקרא ט כב). ותנינן ידו כתיב - דבעי לזקפא ימינא על שמאלא. ואמאי? לאחזאה עובדא לתתא בגין דיתער עובדא לעילא.
ב כתיב והעברת שופר תרועה בחדש השביעי וגו' (ויקרא כה ט) - שופר תרועה אמאי? אלא שופר דמתבר שלשלאין, דמתבר שולטנותא מכל עבדין. ובעיא לאחזאה שופר דאיהו פשוט ולא כפוף לאחזאה חירו לכלא, דהא יומא גרים. ובכלא בעי לאחזאה עובדא. ועל דא שופר ולא קרן, בגין לאחזאה מאן הוא אתר דאקרי שופר.
ג זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי! דאינון ידעין לאתדבקא במלכא קדישא ולאתערא חילא דלעילא ולאמשכא קדושה דמאריהון עלייהו, בגין כך כתיב אשריך ישראל מי כמוך וגו', ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום:
ד הקדמת רעיא מהימנא ושמרתם מצותי ועשיתם אותם וגו'. פקודין דמארי עלמא הא תנינן דכתיב ושמרתם מצותי ועשיתם אותם - אי נטורי קא בעינן - עיבידא למה? תו - כל פקודי אורייתא אינון בתרין גוונין דאינון חד - זכור ושמור; זכור לדכורא, ושמור לנוקבא. וכלהו כללא חדא. אי שמור לנוקבא - אמאי כתיב ושמרתם מצותי?
ה אלא כלא בהאי קרא: ושמרתם דא שמור, ועשיתם דא זכור, דכלא רזא חדא. זכירה דא איהי עשייה - דהא מאן דאדכר מלה לתתא אתקין ואתעביד ההוא רזא דלעילא. פקודי אורייתא אלין אינון שית מאה ותליסר פקודין דאינון כללא דדכר ונוקבא. וכלא רזא חדא.

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0