Zohar I:8a

Chapter 14: Zohar I:8a

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א רבי שמעון הוה יתיב ולעי באורייתא בליליא דכלה אתחברת בבעלה. דתנינן כל אינון חברייא דבני היכלא דכלה, אצטריכו בההיא ליליא דכלה אזדמנת למהוי ליומא אחרא גו חופה בבעלה, למהוי עמה כל ההוא ליליא, ולמחדי עמה בתקונהא דאיהי אתתקנת, למלעי באורייתא מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובמדרשות דקראי, וברזי דחכמתא. בגין דאלין אינון תיקונין דילה ותכשיטהא. ואיהי ועולמתהא עאלת וקיימת על רישיהון, ואתתקנת בהו וחדת בהו כל ההוא ליליא, וליומא אחרא לא עאלת לחופה אלא בהדייהו, ואלין אקרון בני חופתה. וכיון דעאלת לחופתה - קב"ה שאיל עלייהו ומברך לון ומעטר לון בעטרהא דכלה. זכאה חולקהון.
ב והוה רבי שמעון וכלהו חברייא מרננין ברנה דאורייתא, ומחדשן מלין דאורייתא כל חד וחד מנייהו, והוה חדי רבי שמעון וכל שאר חברייא. אמר לון רבי שמעון, בני, זכאה חולקכון, בגין דלמחר לא תעול כלה לחופה אלא בהדייכו, בגין דכלהו דמתקנין תקונהא בהאי ליליא וחדאן בה - כלהו יהון רשימין וכתיבין בספרא דדכרניא, וקב"ה מברך לון בשבעין ברכאן ועטרין דעלמא עלאה.
ג פתח רבי שמעון ואמר, השמים מספרים כבוד אל וגו' (תהלים יט ב). קרא דא הא אוקימנא ליה, אבל בזמנא דא דכלה אתערת למיעל לחופה ביומא דמחר - אתתקנת ואתנהירת בקישוטהא בהדי חברייא דחדאן עמה כל ההיא ליליא, ואיהי חדאת עמהון.
ד וביומא דמחר - כמה אוכלוסין כמה חיילין ומשריין מתכנשין בהדה. ואיהי וכלהו מחכאן לכל חד וחד דתקינו לה בהאי ליליא. כיון דמתחברן כחדא ואיהי חמאת לבעלה, מה כתיב השמים מספרים כבוד אל. השמים - דא חתן דעאל לחופה. מספרים - מתנהרין כזוהרא דספיר, דנהיר וזהיר מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא.
ה כבוד אל - דא כבוד כלה דאקרי 'אל', דכתיב ואל זועם בכל יום (תהלים ז יב). בכל יומי שתא אקרי אל, והשתא דהא עאלת לחופה אקרי כבוד ואקרי אל - יקר על יקר, נהירו על נהירו, ושלטנו על שלטנו.
ו כדין בההיא שעתא דשמים עאל לחופה ואתי ונהיר לה - כל אינון חברייא דאתקינו לה - כולהו אתפרשו בשמהן תמן. הה"ד ומעשה ידיו מגיד הרקיע (שם יט ב). מעשה ידיו - אלין אינון מארי קיימא דברית בהדי כלה, ואינון מארי קיימא דברית אקרון מעשה ידיו, כמה דאת אמר ומעשה ידינו כוננהו (שם צ יז) - דא ברית קיימא דחתים בבשרא דבר נש.
ז רב המנונא סבא אמר הכי, (קהלת ה ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, דלא יהיב בר נש פומיה למיתי להרהורא בישא, ויהא גרים למחטי לההוא בשר קדש דחתים ביה ברית קדישא. דאילו עביד כן - משכין ליה לגיהנם. וההוא דממנא על גיהנם דומ"ה שמיה, וכמה רבוא דמלאכי חבלה בהדיה. וקאים על פתחא דגיהנם. וכל אינון דנטרו ברית קדישא בהאי עלמא, לית ליה רשו למקרב בהו.
ח דוד מלכא בשעתא דאירע ליה ההוא עובדא - דחיל. בההיא שעתא סליק דומ"ה קמי קב"ה ואמר ליה, מארי דעלמא כתיב בתורה (ויקרא כ י) ואיש אשר ינאף את אשת איש, וכתיב (ויקרא כ יח) ואל עמיתך וגו'. דוד דקלקל ברית בערוה מהו? אמר ליה קב"ה דוד זכאה הוא! וברית קדישא על תקוניה קיימא! דהא גלי קדמי דאזדמנת ליה בת שבע מיומא דאתברי עלמא.
ט אמר ליה אי קמך גלי - קמיה לא גלי! אמר ליה, ותו, בהיתרא הוה מה דהוה, דהא כל אינון דעאלו לקרבא לא עאל חד מנייהו עד דאפטר בגט לאנתתיה. אמר ליה, אי הכי הוה ליה לאורכא תלת ירחי ולא אוריך. אמר ליה במאי אוקים מלה - באתר דחיישינן דהיא מעוברת! וגלי קדמי דאוריה לא קריב בה לעלמין, דהא שמי חתים בגויה לסהדותא; כתיב אוריה וכתיב אוריהו - שמי חתום בהדיה דלא שמש בה לעלמין.
י אמר ליה מארי דעלמא, הא מה דאמרית - אי קמך גלי דלא שכיב בהדה אוריה - קמיה מי גלי?! הוה ליה לאורכא לה תלת ירחי. ותו אי ידע דלא שכיב בהדה לעלמין - אמאי שדר ליה דוד ופקיד עליה לשמשא באנתתיה דכתיב רד לביתך ורחץ רגליך (ש"ב יא ח).
יא אמר ליה ודאי לא ידע, אבל יתיר מתלת ירחי אוריך! דהא ארבע ירחי הוו, דהכי תנינן בחמשה ועשרים דניסן אעבר דוד כרוזא בכל ישראל, והוו עם יואב בשבעה יומין דסיון, ואזלו וחבלו ארעא דבני עמון. סיון ותמוז ואב ואלול אשתהו שם. ובארבעה ועשרים באלול הוה מה דהוה מבת שבע. וביומא דכפורי מחל ליה קב"ה ההוא חובה. ואית דאמרי, בז' באדר אעבר כרוזא, ואתכנשו בחמיסר דאייר, ובחמיסר באלול הוה מה דהוה מבת שבע, וביומא דכפורי אתבשר גם ה' העביר חטאתך לא תמות (ש"ב יב יג). מאי לא תמות? לא תמות בידא דדומה.
יב אמר דומה, מארי דעלמא, הא מלה חדא אית לי גביה, דאיהו אפתח פומיה ואמר (שם ה) חי ה' כי בן מות האיש העושה זאת, ואיהו דן לנפשיה. טרונייא אית לי עליה. אמר ליה - לית לך רשו, דהא אודי לגבאי ואמר (שם יג) חטאתי לה' ואע"ג דלא חב. אבל במה דחטא באוריה עונשא כתבית עליה וקבל. מיד אהדר דומ"ה לאתריה בפחי נפש.
יג ועל דא אמר דוד לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי (תהלים צד יז). לולי ה' עזרתה לי - דהוה אפטרופא דילי, כמעט שכנה וגו'. מהו כמע? כחוטא דקיק, כשיעורא דאית ביני ובין סטרא אחרא - כההוא שיעורא הות דלא שכנה דומה נפשי.
יד ובגין כך בעי לאסתמרא בר נש דלא יימא מלה כדוד, בגין דלא יכיל למימר לדומה כי שגגה היא (קהלת ה ה) כמה דהוה לדוד, ונצח ליה קב"ה בדינא. למה יקצוף האלהים על קולך - על ההוא קול דאיהו אמר. וחבל את מעשה ידיך - דא בשר קדש, ברית קדישא דפגים, ואתמשך בגיהנם על ידא דדומה.
טו ובגין כך ומעשה ידיו מגיד הרקיע (תהלים יט ב) - אלין אינון חברייא דאתחברו בכלה דא, ומארי קיימא דילה. מגיד - ורשים כל חד וחד. מאן? הרקיע - דא איהו הרקיע דביה חמה ולבנה וככביא ומזלי, ודא איהו ספר זכרון - איהו מגיד ורשים להו וכתיב להו למהוי בני היכלא, ולמעבד רעותהון תדיר.
טז יום ליום יביע אומר (שם ג) - יומא קדישא מאינון יומין עלאין דמלכא, משבחין לון לחברייא, ואמרין ההיא מלה דאמר כל חד לחבריה, יומא ליומא יביע ההוא אומר ומשבח ליה. ולילה ללילה - כל דרגא דאשלים (נ"א דשליט) בליליא. משבח דא לדא ההוא דעת דכל חד מחבריא, ובשלימו (ס"א וברחימו) סגי אתעבידו לון חבירין ורחימין.
יז אין אומר ואין דברים - בשאר מילין דעלמא דלא אשתמעו קמי מלכא קדישא, ולא בעי למשמע לון. אבל הני מילי בכל הארץ יצא קום - עבדי משיחא אינון מלין; מדורי עלאי ומדורי תתאי. מאלין אתעבידו רקיעין, ומאלין ארץ מההיא תושבחתא. ואי תימא דאינון מלין באתר חד משטטי בעלמא - בקצה תבל מליהם.
יח וכיון דאתעביד רקיעין מנהון, מאן שריא בהון? הדר ואמר לשמש שם אהל בהם - ההוא שמשא קדישא שוי מדוריה ומשכניה בהו ואתעטר בהו.
יט כיון דשרי באינון רקיעין ואתעטר בהו - כדין והוא כחתן יוצא מחופתו - חדי ורהיט באינון רקיעין, נפק מנייהו ועאל ורהיט גו מגדלא חדא אחרא, באתר אחרא. מקצה השמים מוצאו - ודאי מעלמא עלאה נפיק ואתי, דאיהו קצה השמים לעילא. ותקופתו - מאן תקופתו? דא קצה השמים לתתא, דאיהי תקופת השנה, דאסחרא לכל שייפין, ואתקשרת מן השמים עד רקיעא דא. ואין נסתר מחמתו דההיא תקופה דא. ותקופה דשמשא דאסחר בכל סטרא -
כ ואין נסתר - לית דאתכסי מניה מכל דרגין עלאין, דהוו כלהו מסחרן ואתיין לגביה, וכל חד וחד לית מאן דיתכסי מיניה. מחמתו - בשעתא דאתחמם ותב לגבייהו בתיאובתא שלים. כל שבחא דא וכל עלויא דא בגין אורייתא הוא, דכתיב תורת ה' תמימה (תהלים יט ח).
כא שית זמנין כתיב הכא ה', ושית קראי מן השמים מספרים עד תורת ה' תמימה, ועל רזא דא כתיב בראשית - הא שית אתוון, ברא אלהים את השמים ואת הארץ - הא שית תבין. קראי אחרנין לקביל שית זמנין ה', שית קראי בגין שית אתוון דהכא, שית שמהן בגין שית תבין דהכא.
כב עד דהוו יתבי, עאלו רבי אלעזר בריה ורבי אבא. אמר לון ודאי אנפי שכינתא אתיין, ועל דא פני"אל קרינא לכו, דהא חמיתון אנפי שכינתא אפין באפין. והשתא דקא ידעתון וגלי לכו קרא דובניהו בן יהוידע - ודאי דמלה דעתיקא קדישא איהו, וקרא דאבתריה, וההוא דסתים מכלא. אמרו
כג והאי קרא איהו באתר אחרא כגוונא דא. פתח ואמר (דה"א יא כג) והוא הכה את האיש המצרי איש מדה חמש באמה - וכלא רזא חדא איהו. מאי (ס"א האי) מצרי? ההוא דאשתמודע - גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי וגו' (שמות יא ג) - רב ויקירא, כמה דגלי ההוא סבא.
כד והאי קרא במתיבתא עלאה אתמר, איש מדה - כלא חד. איש מראה (ש"ב כג כא) ואיש מדה - כלא חד. בגין דאיהו שבת ותחומה, דכתיב ומדותם מחוץ לעיר (במדבר לה ה), וכתיב לא תעשו עול במשפט במדה (ויקרא יט טו). ועל דא איש מדה איהו. ואיהו ממש איש מדה איהו - ארכיה מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא, אדם הראשון הכי הוה. ואי תימא הא כתיב חמש באמה? אינון חמש באמה מסייפי עלמא עד סייפי עלמא הוה.
כה וביד המצרי חנית (דה"א יא כג) - כמה דאת אמר כמנור אורגים (ש"א יז ז) (דה"א כ ה) - דא מטה האלהים דהוה בידיה, חקיק בשמא גליפא מפרש, בנהירו דצרופי אתוון דהוה גליף בצלאל ומתיבתא דיליה דאקרי 'אורג', דכתיב מלא אותם וגו' חרש וחשב ורוקם וגו' (שמות לה לה). וההוא מטה הוה נהיר שמא גליפא בכל סטרין, בנהירו דחכימין דהוו מגלפין שמא מפרש בארבעין ותרין גווני. וקרא מכאן ולהלאה - כמה דאמר - זכאה חולקיה.
כו תיבו יקירין תיבו, ונחדש תקון דכלה בהאי ליליא. דכל מאן דאשתתף בהדה בהאי ליליא - יהא נטיר עילא ותתא כל ההיא שתא, ויפיק שתא בשלם. עלייהו כתיב חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם, טעמו וראו כי טוב ה' (תהלים לד ח).

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0