Zohar III:80b

Chapter 3: Zohar III:80b

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א רבי יוסי הוה אזיל בארחא. פגע ביה ר' חייא. אמר ליה האי דאוקמוה חברייא דכתיב בעלי ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה עד עולם (ש"א ג יד) - בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה. אמאי? בגין דדברי תורה סלקין על כל קרבנין דעלמא כמה דאוקמוה דכתיב זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים - שקיל אורייתא לקביל כל קרבנין דעלמא. א"ל הכי הוא ודאי. דכל מאן דאשתדל באורייתא - אע"ג דאתגזר עליה עונשא מלעילא - ניחא ליה מכל קרבנין ועלוון וההוא עונשא אתקרע.
ב ותא חזי לא אתדכי בר נש לעלמין אלא במילין דאורייתא. בגיני כך מלין דאורייתא לא מקבלין טומאה בגין דאיהי קיימא לדכאה לאלין מסאבי. ואסוותא באורייתא אשתכח דכתיב רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. ודכוותא אשתכח באורייתא דכתיב יראת ה' טהורה עומדת לעד - מאי עומדת לעד? דקיימא תדירא בההוא דכיותא ולא אתעדי מניה לעלמין.
ג א"ל יראת ה' כתיב ולא תורה? אמר ליה - הכי הוא ודאי, דהא אורייתא מסטרא דגבורה קא אתייא. א"ל ומהתם נפקא - מהכא נפקא! דכתיב ראשית חכמה יראת ה', וכתיב יראת ה' טהורה.
ד ואורייתא 'קדושה' אתקרי דכתיב כי קדוש אני ה', ודא אורייתא שמא קדישא עלאה, ועל דא מאן דאשתדל בה אתדכי ולבתר אתקדש דכתיב קדושים תהיו - "קדושים היו" לא כתיב אלא תהיו - תהיו ודאי. א"ל הכי הוא ומקרא כתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וכתיב אלה הדברים וגו'.
ה תאנא, קדושה דאורייתא - קדושה דסליקת על כל קדושין. וקדושה דחכמתא עלאה סתימאה סלקא על כלא. אמר ליה, לאו אורייתא בלא חכמתא ולא חכמתא בלא אורייתא, וכלא בחד דרגא הוא, וכלא חד. אלא אורייתא בחכמה עלאה אשתכחת ובה קיימא, ובה אתנטעו שרשהא מכל סטרין.
ו עד דהוו אזלי אשכחו חד בר נש בלקינטא דקוסטא רכיב על סוסיא. אשתמיט ידוי לחד ענפא דאילנא. א"ר יוסי האי הוא דכתיב והתקדשתם והייתם קדושים - אדם מקדש עצמו מלמטה מקדישין אותו מלמעלה. הדא הוא דכתיב קדושים תהיו כי קדוש אני ה':
ז תאני רבי אבא - פרשתא דא כללא דאורייתא היא, וחותמא דקושטא דגושפנקא היא. בפרשתא דא אתחדשו רזין עלאין דאורייתא בעשר אמירן וגזרין וענשין ופקודין עלאין, דכד מטאן חברייא לפרשתא דא הוו חדאן.
ח אמר ר' אבא מאי טעמא פרשתא דעריות ופרשתא דקדושים תהיו סמוכין דא לדא? אלא הכי תאנא - כל מאן דאסתמר מאלין עריין - בקדושה אתעביד ודאי. וכל שכן אי אתקדש בקדושה דמאריה. והא אתערו חברייא
ט אימתי עונתן דכלא לאתקדש בר נש. תא חזי מאן דבעי לאתקדשא ברעותא דמאריה - לא לישמש אלא מפלגות ליליא ואילך או בפלגות ליליא, דהא בההיא שעתא קב"ה אשתכח בגנתא דעדן וקדושה עלאה אתער. וכדין שעתא היא לאתקדשא. האי לשאר בני נשא. תלמידי חכמים דידעין ארחוי דאורייתא - בפלגות ליליא שעתא דלהון למיקם למלעי באורייתא לאזדווגא בכנסת ישראל לשבחא לשמא קדישא למלכא קדישא.
י בליליא דשבתא דרעותא דכלא אשתכח - זווגא דלהון בההיא שעתא לאפקא רעותא דקב"ה וכנסת ישראל כמה דאתמר, דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם ואלין אקרון 'קדישין' דכתיב קדושים תהיו כי קדוש אני ה', וכתיב והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו וגו':
יא קדושים תהיו. רבי אבא פתח ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ (ש"ב ז כג) (דה"א יז כא). תא חזי בכל עמין דעלמא לא אתרעי בהו קב"ה בר בישראל בלחודייהו. ועבד לון עמא יחידאה בעלמא וקרא לון "גוי אחד" כשמיה. ואעטר לון בכמה עטרין וכמה פקודין לאתעטרא בהו. ועל דא תפילין דרישא ותפילין דדרועא לאתעטרא בהו בר נש כגוונא דלעילא, ולאשתכחא חד שלים בכלא.
יב ובההיא שעתא דאתעטר בהו בר נש ואתקדש בהו - אתעביד שלים ואקרי 'אחד', ד'אחד' לא אקרי אלא כד איהו שלים. ומאן דפגים לא אקרי 'אחד'. ועל דא קב"ה אקרי 'אחד' בשלימו דכלא, בשלימו דאבהן, בשלימו דכנסת ישראל. בג"כ ישראל לתתא אקרון 'אחד'. דכד בר נש אנח תפילין ואתחפי בכסוי דמצוה - כדין אתעטר בעטרין קדישין כגוונא דלעילא ואקרי 'אחד'.
יג ובגיני כך ליתי אחד וישתדל באחד. קב"ה דאיהו אחד ישתדל באחד, דהא לית מלכא משתדל אלא במאי דאתחזי ליה. ובגיני כך כתיב והוא באחד ומי ישיבנו (איוב כג יג) - לא שארי קב"ה ולא אשתכח אלא באחד. באחד - "אחד" מבעי ליה? אלא במאן דאתתקן בקדושה עלאה למהוי חד - כדין הוא שריא באחד ולא באתר אחרא.
יד ואימתי אקרי בר נש אחד? בשעתא דאשתכח דכר ונוקבא ואתקדש בקדושה עלאה ואתכוון לאתקדשא. ותא חזי בזמנא דאשתכח בר נש בזווגא חד דכר ונוקבא ואתכוון לאתקדשא כדקא יאות - כדין הוא שלים ואקרי 'אחד' בלא פגימו.
טו בגיני כך בעי בר נש למחדי לאתתיה בההיא שעתא, לזמנא לה ברעותא חדא עמיה, ויתכונון תרוייהו כחד לההיא מלה. וכד משתכחי תרוייהו כחד - כדין כלא חד בנפשא ובגופא. בנפשא - לאדבקא דא בדא ברעותא חדא. ובגופא - כמה דאוליפנא דבר נש דלא נסיב הוא כמאן דאתפליג, וכד מתחברן דכר ונוקבא כדין אתעבידו חד גופא. אשתכח דאינהו חד נפשא וחד גופא ואקרי בר נש 'אחד'. כדין קב"ה שארי באחד ואפקיד רוחא דקדושה בההוא אחד.
טז ואלין אקרון "בנין דקודשא בריך הוא" כמה דאתמר. ובגיני כך - קדושים תהיו כי קדוש אני ה'. זכאין אינון ישראל דלא אוקים מלה דא באתר אחרא אלא ביה ממש דכתיב כי קדוש אני ה' - לאתדבקא ביה ולא באחרא. ועל דא קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם:

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0