Zohar III:275b

Chapter 1: Zohar III:275b

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א וענשו אותו מאה כסף וגו' (דברים כב יט) - פקודא דא לדון בדין מוציא שם רע. הדא הוא דכתיב וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל. רבנן! האי איהו בתר נשואין דאמר לא מצאתי לבתך בתולים. ולאו כל שם רע שקול. דמרגלים דאפיקו שום ביש על ארעא אתענשו בגינה ומיתו ולא זכו לה. ואתתא קרקע איהי כארעא כמה דאוקמוה אסתר קרקע עולם היתה.
ב ואי תימרון שום ביש עלה דאסתאבת באחשורוש וזכתה לאתלבשא בה רוחא דקדשא הדא הוא דכתיב ותלבש אסתר מלכות (אסתר ה א) הא אמר קוב"ה אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים (ישעיהו מב ח)?! ורוחא דקודשא שכינתא הות! דאיהי שֵם דאתלבשת באסתר.
ג אבל רבנן - ווי לאינון דאכלין תבן דאורייתא ולא ידעי בסתרי דאורייתא, אלא קלין וחמורין דאורייתא. קלין - תבן דאורייתא. חומרא דאורייתא - חטה - חט ה' - אילנא דטוב ורע.
ד לית דרכא דמלכא ומטרוניתא למרכב על חמרא אלא על סוסוון - הדא הוא דכתיב כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ מַרְכְּבֹתֶיךָ יְשׁוּעָה (חבקוק ג ח). דאין מזלזלין במלכותא למרכב מטרוניתא על חמרא - כל שכן מלכא. לית דין אתר הדיוט, עבד, דארחיה למרכב על חמרא. ובגין דא כתיב ביה במשיח עני ורוכב על חמור. עני איהו תמן בסימן ערובין נדה יבמות, ושאר מתניתין בכלל. ולא אתקרי תמן מלך עד דרכיב בסוסיא דיליה - כנסת ישראל.
ה קוב"ה כד איהו לבר מאתריה - לאו איהו מלך. וכד אתהדר לאתריה - והיה ה' למלך (זכריה יד ט). והכי ישראל אתמר בהון כל ישראל בני מלכים. כגוונא דאבא אינון בנוי - לאו אינון בני מלכים עד דיהדרון לארעא דישראל. ואי תימא דהדיוט דא - אף על גב דאיהו הדיוט לגבי מאריה ברכתא - עלה אתמר אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, והדיוט דא לגבי מלכא עבד מטטרון. ואדם קדמאה דלא נטר יקר דיהבו ליה - נחתו ליה למיכל עם חמרים ואמר אני וחמורי נאכל באבוס אחד?!. ויששכר בהאי חמרא זכה לאתקרי יששכר חמור גרם (בראשית מט יד).
ו ורבנן מארי מתניתין! מטרוניתא אתמר בה ומלכותו בכל משלה (תהלים קג יט). בתר דאתלבשת באסתר - שליטת אסתר על אחשורוש ואומתיה ואתמר בהו והרוג בשונאיהם (אסתר ט טז). ואי תימא דאתייחד עמה - אע"ג דהוו בביתא חדא - חס ושלום! אלא כגוונא דיוסף דאתמר ביה ותנח בגדו אצלה (בראשית לט טז) - ולא לבושו, אלא בגדו לישנא דבוגדים בגדו.
ז והכא סתרא רברבא - ובגין דא אסתר לישנא דסתראה - אתה סתר לי (תהלים לב ז). שכינתא אסתירת לה מאחשורוש ויהיב ליה שידה באתרה ואתהדרת איהי בדרועיה דמרדכי. ומרדכי דהוה ידע שמא מפרש ושבעין לשון עבד כל דא בחכמתא. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין דאפילו בלא דא אית ליה לבר נש קודם דיתיחיד עם אתתיה למללא עמה בגין דשמא שידה אתחלפא באתתיה.
ח ודא באתתא מאילנא דטוב ורע. אבל אם היא משכינתא - לית לה שנוי. הדא הוא דכתיב אני ה' לא שניתי (מלאכי ג ו). אני - דא שכינתא. ולית לה דחילו מכל סטרין אחרנין - הדא הוא דכתיב כל הגוים כאין נגדו (ישעיהו מ יז).
ט ובאתרא דשכינתא תמן - כמה סגולות תמן. ובגין דאסתר אתלבשת שכינתא בה - חזיא הות למעבד עמה כמה סגולות. כגוונא דא אשכחנא בשרה דקוב"ה נטיר לה מפרעה ואפילו לבושה ותכשיטיה - בכולהו שוי קוב"ה סגולות בגין שכינתא. ובגין דא אתא פרעה לסנדלא - מחא ליה עמיה. והכי נמי בכל תכשיטין דילה - בכל תכשיט ותכשיט דהוה נגע ביה - מחי ליה עד דאתפרש מנה ההוא טמא ואחזר לה לבעלה.
י ואי בתשכיטין דילה כך - כל שכן מאן דנגע בגופא ואפילו באצבע דילה לסטרא דיחודא - והזר הקרב יומת. דקוב"ה לא יהיב ליה רשו למקרב גבה. הדא הוא דכתיב אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן.
יא ובגין דא לא כל 'שם רע' שקול. מרגלים דאפיקו שום ביש על ארעא דישראל - מיתו. מאן דאפיק שום ביש על שכינתא - כל שכן דלקיין בנשמתהון! דאלין דאפיקו שום ביש על ארעא לקו בגופייהו, ומיתת גרמייהו מיתו. אבל מאן דאפיק שום ביש על שכינתא - נשמתא דלהון לקאה! והאי למאן דידע רזא דא ועינוי פתחין. אבל מאן דעינוי סתימין - לית ליה עונשא כל כך.
יב ומה דרבנן דמתניתין שויין קמייהו דאתתא אנוסה מותרת לבעלה - ודאי איסור והיתר דמתניתין לא ממלל אלא במיליה דבר נש, ואתתא דאיהי מאילנא דעץ הדעת טוב ורע. אבל אתתא דאיהי מאילנא דחיי - לאו לה דינא כאלין. דההוא דאילנא דחיי - צדיק וטוב לו. ובגיניה אתמר לא יאונה לצדיק כל און ולא לבת זוגו צדקת. ואוליפנא משרה בביתא דפרעה דלא הוה ליה רשו למקרב בהדה.
יג ומאן דאיהו צדיק ורע לו - האי דאיהו מאילנא דטוב ורע, דכיון דרע עמיה - אין צדיק אשר לא יחטא בההוא רע בתר דאיהו עמיה. רשע וטוב לו - דאתגבר יצר הרע על יצר טוב. אתמר וטוב לו - טוב איהו תחות רשותיה. ובגין דרע שליט על טוב - רשע איהו, דההוא דאתגבר נטיל שמא. רשע ורע לו - אל אחר, סמאל. ורע לו - סם המות דיליה, עבודה זרה. תמותת רשע רעה (תהלים לד כב). ובגין דא אנוסה לאו איהי אלא אי אית בה תערובת בההיא נשמתא דטוב ורע.
יד ואורייתא דאתבריאת - אתברו לוחין דילה דאינון משולים לבתולים, וקוב"ה הדר יהיב לון לישראל לנטרא לה. אורייתא דבעל פה אתקריאת הלכה למשה מסיני. וחתן דידה תבר בתולים דילה. ומאן דאפיק שום ביש עלה דיימא דהא ההיא אורייתא לאו איהי דא דהא לוחין דילה אתברו - קוב"ה יימא ליה דאיהו אבי הנערה (בת דאיהו בתיבת בראשית, איהי ברתא דמלכא). קוב"ה אמר ופרשו השמלה - ואתפתחת יריעה מספר תורה ויחזון דאתמר ביה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת (שמות לד א).
טו מיד קם אליהו וכל מארי מתיבתא ובריכו ליה ואמרו: סיני סיני! הכי אתחזיא למשמע מלין דילך ולשתוק! אבל ברשותא דקב"ה ושכינתיה - אנא בעי למללא מלה לגבך ליקרא דילך. אמר ליה: אֵימא!
טז פתח ואמר: רעיא מהימנא! האי כלה דילך - קוב"ה יהב לה לאברהם לגדלא לה לגבך, ובגין דאיהו נטיר לה אתקריאת ברתיה. הדא הוא דכתיב בת היתה לו לאברהם 'ובכל' שמה. ובה קיים כל אורייתא כולה ואפילו ערובי תבשילין - הדא הוא דכתיב וישמור משמרתי וגו' (בראשית כו ה). ואיהו הוה לגבה אומן כגון ויהי אומן את הדסה (אסתר ב ז). וקוב"ה בריך ליה בגינה - הדא הוא דכתיב וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד א). וגדיל לה מכל מדות טבין וגמיל לה חסד וסליק לה בגדולה במדת חסד דאברהם. והוה ביתיה בגינה פתוח לרוחה למגמל חסד עם כל באי עולם.
יז ובגין דאיהו גמיל חסד עמה - כד בנוי דאברהם הוו ממושכנין בכמה חובין במצרים - אמר קוב"ה לך רעיא מהימנא - זיל וגמיל טיבו למאן דגמיל ליה עמך. דדא כלה דילך - יהיבת לה ליה לגדלא לה במדות טבין, ואיהו גדיל לה בתליסר מכילן דרחמי דרמיזין בתלת תיבין וה"ו אנ"י וה"ו דאינון וא"ו דכליל בהון ע"ב שמהן כמנין חסד דבהון הוה אתגבר אברהם על ע"ב אומין. ובכלה דילך הוה ליה סגולה בע"ב שמהן והוה נצח לכל אומה ולישן.
יח ובגין דא מוליך לימין משה זרוע תפארתו ובוקע מים (ישעיהו סג יב) - דימא קרעת ליה קדם בנוי בתריסר קרעין בחושבן ו"ו, ובזכות א' - עבדת ימא יבשתא ובה טובעו מצרים דלא מהימנין בוא"ו דאיהו אחד. ולזמנא דאתי - כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז טו) יתקיים בישראל זרעא דאברהם. ובך יתקיים מוליך לימין משה זרוע תפארתו, ובוקע מים דאורייתא קדמהון למהוי לך שם עולם. ותמן תרויח כלה דילך.
יט ובגין דבת דא אתייהיבת לישראל דאיהי הלכה דילך מסטרא דשמאלא - הלכה למשה מסיני - דהא מסטרא דימינא ה' הלכה דילך מסטרא דשמא דאברהם, י' דיצחק. וכלא ה"י מן אלהים. ואנת וא"ו מלא דילה שלימות דילה, כוס מלא. בקדמיתא - כס יה, ולבסוף כוס מלא ברכת ה'.
כ ובגין דאתייהיבת לישראל על ידך דאינון מסטרא דעמודא דאמצעיתא - אית לגלאה אמאי אתייהיבת לון? דהא ודאי אברהם הא אתמר אמאי אתייהיבת ליה, ואנת גמילת חסד עם בנוי כגוונא דגמיל הוא עמך. ליצחק יהב ליה קב"ה ליה ולזרעיה לנטרא לה מאילנא דטוב ורע, ועבדו לה כמה גדרין, וחתיכו לה כמה לבושין דאינון לבושי דהבא בכמה פסקות, והוו חולקין ומקשין עלייהו על אלין פסקות לתקנא לה בכמה פרוקין לקשט לה בכמה מיני קשוטין לשבתות ויום טובים למהוי מקשטא לגבך בזמנא דתיתי לגבה בפורקנא בתרייתא דאתמר מה מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה.
כא ובגין דאינון גרמו לך ועבידו עמך טבין - אנת סבילת בגינייהו כמה מכתשין בגין דלא יתקטיל משיח בן יוסף דאתמר ביה ופני שור מהשמאל (יחזקאל א י), מזרעא דיוסף דאתמר ביה בכור שורו הדר לו. ובגין דלא יתחלל הוא וזרעיה בין עכו"ם בחוביה דירבעם דעביד עבודה זרה - הוה הוא לאתחללא בעכו"ם הוא וזרעו, בגין דירבעם בן נבט מזרעיה איהו. ובגיניה אתמר בך והוא מחולל מפשעינו וגו' ובחבורתו נרפא לנו (ישעיהו נג ה).
כב וישראל בגין דאינון כלילן ימינא ושמאלא - תמן ה"י דילך בשלימו הוה - אית לך לאתיחדא עמה בינייהו. ובגין דאתמר בך כי הוציא שם רע על בתולת ישראל אתמר בך ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו - בגלותא לא יכיל למפרש ליה מנה כל יומוי.
כג ואיך הוא שם רע דאפיקת עלה? אלא בתר דאתייהיבת איהי לישראל - כל מאן דאפיק שום ביש על ישראל כאילו אפיק עלה. ושום ביש הוה דאמרת לקב"ה למה ה' יחרה אפך בעמך (שמות לב יא). וקב"ה אמר: "וכי אנת אפיק שום ביש על ישראל דעבדו ית עגל?!" - לך רד כי שחת עמך - ערב רב ודאי דאנת גיירת לון עבדו ית עגלא. ובגין דא כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולו תהיה לאשה.
כד קם רעיא מהימנא, נשיק ליה באנפוי ועל עינוי ובריך ליה ואמר ליה "תהא מברך מפומא דקב"ה ושכינתיה בכל מדה ומדה דיליה ובעשר ספירן דיליה ובכל שמהן דיליה, ובכל מארי מתיבתאן וכל מלאכין". ענו כלהו ואמרו אמן. וקב"ה ושכינתיה הודו בברכתיה. אליהו! קום אפתח פומך בפקודין עמי דאנת הוא עוזר דיליה מכל סטרא, דהא עלך אתמר בקדמיתא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן (במדבר כה יא) - בן אהרן ודאי! בן אח דילי הוא. ואח לצרה יולד (משלי יז יז). (פקודא לדון בדיני סוטה - פרשת נשא דף קכ"ד ע"א)

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0