Zohar III:281a

Chapter 21: Zohar III:281a

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א וזאת התעודה בישראל (רות ד ז) - 'על התעודה' - אימא עלאה, צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי (ישעיהו ח טז). איהו חותם דעלמא, חותם דשמיא וארעא. על התמורה - שכינתא תתאה. באן אתר אתטמרת? בעולימא דילה מטטרו"ן. וַיְשַׁנֶּהָ (אסתר ב ט) - תמן איהי משנה. ואדם דאתמר ביה כתפארת אדם לשבת בית (ישעיהו מד יג) - משנה פניו ותשלחהו (איוב יד כ).
ב ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין לא כשאני נכתב אני נקרא. בעולם הזה נכתב ה' ונקרא אדני. והא כתיב אני ה' לא שניתי? בכתיבה לא אשתני אבל בקריאה אשתני; דכתיבה דאיהו אתריה - לא אשתני, בקריאה דאיהי לבר מאתריה - אשתני. השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו (שמות כג כא) - בגין דשפחה דיליה 'אדני' - שמה כשם מטרוניתא. וקב"ה ביה אשתני בגין דאיהו נער - ביה רזא ישוב לימי עלומיו (איוב לג כה).
ג אבל שכינתא אצל קב"ה - לא משתנית. וקב"ה לגבה לא אשתני. הדא הוא דכתיב אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי (מלאכי ג ו); אני - שכינתא, ה' - עמודא דאמצעיתא. שלף איש נעלו - דא סנדלפון. סנדל איהו לגבי קב"ה ונעל לגבי שכינתא. אבל תפארת דכליל שית ספירן - איהו גופא לה'. ומלכות - גופא לשכינתא דאיהו אדני.
ד ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וגו' (דברים כה ט) - פקודא דא לחלוץ, והאי איהו חליצת רוחא מההוא גופא דבעי לאנהגא עמיה כאח, וההיא קשורא דאחוה דעם אחוה מתיר מניה, וההוא רוחא אזיל נע ונד עד דאשכח פרוקא. הדא הוא דכתיב או דודו או בן דודו יגאלנו או משאר בשרו וגו' {ממ|ויקרא|כה|מט}}. ואי לא אשכח - והשיגה ידו ונגאל - כאורח דאזיל מאתר לאתר או כעבד דאזיל אסור בשלשלת על צואריה עד דאשכח פדיון מאדון דיליה על חוביה. ווי למאן דלא אנח בן למפרק יתיה!
ה ואליהו ורבנן מארי מתיבתאן! הכא רמיז אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין. דאיהו קשור בקשורא דתפלין דיד ואסור בתפלין דרישא. כד לית בן למפרק ליה מסטרא דבן י"ה - בההוא קשירו איהו אח חבוש ואסור, דלית ליה רשו למפרק ית גרמיה דאיהי ד' - עצמו דאח. עצם מעצמי קרא לה לגביה בקרקפתא דתפלין דרישא, ובשר מבשרי קרא לה מסטרא דלבא.

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0