Chapter 118: Ra'ya Mehemna · Zohar III:250b
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א פתח רעיא מהימנא (ד"א ר"ש) ואמר, כתיב בפרשתא דא והקרבתם אשה עולה לה' ואוקמוה דעולה לאשים, ובגין כך סמך עולה לאשה. ועוד אוקמוה דלית עולה אתיא אלא על הרהור הלב.
ב ודאי כל קרבנין לא אתיין אלא לכפרא. כל קרבנא וקרבנא על כל אברין דבר נש כפום ההוא חטא דההוא אבר. על טפין דמוחא עוגות מצות כי לא חמץ. אי זריק טפין קדמאין קדם דאחמיצו באתר דלאו דיליה, ועל אלין דאחמיצו וזריק לון באתר דלא אצטריך, צריך לאייתאה עלייהו לחם חמץ. ואינון לחמי תודה הכי הוו - מנהון חמץ ומנהון מצה. פרים מסטרא דדינא, כבשים ואילים ועתודים ועזים בגין דאינון אנפי דשור כלהו שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון.
ג שחיטה וקבלה וזריקה - כולם בצפון לבסמא מדת הדין דאתי לבית דין מסטרא דגבורה. בית דין הגדול מסטרא דגבורה דתמן בינה. בית דין הקטן מסטרא דמלכות. וכל אינון שופכי דמים למצוה אינון מסטרא דגבורה.
ד ומה דאוקמוה עולת שבת בשבתו ולא בשבת אחרא, בגין דעבר יומו בטל קרבנו, דקרבן דוחה שבת. ואדליק אש בשבת בגין דאיהו אשא קדושה דכל אש דקרבנין איהו קדש ושבת קדש אחידן דא בדא.
ה אבל אש דחול אסיר לאחדא ליה בקדש, ובגין דא מני לון לישראל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת - דהאי איהו כלאים דטוב ורע. ובשבת דשלטא אילנא דחיי דלית ביה תערובת (אסיר לאבערא ביה אש דחולין דהאי אש דחולין דטומאה ולא דחולין דטהרה) וחולין דטהרה אסיר לערבא באש דקדושה - כל שכן חולין דטומאה דאסיר לערבא לון בקדושה. אוף הכי כל קרבנין אתקריאו בשר קדש. וכל קרבנין דכל מין אית בהון חולין דטהרה ואית בהון קדש וקדש הקדשים.
ו ורזא דאית הפרש בין קדש לקדש. הדא הוא דכתיב והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. אוף הכא אשות דקרבנין לאו אינון שוין. דאש של גבוה מקודש מאש דקדש דלתתא דאתקרי 'אש עצי הקדש' או 'אש בשר הקדש'. ואשא דקודשא אית ביה פרשה לבין אש הדיוט - אף על גב דאוקמוה עליה דמצוה להביא מן ההדיוט אף על גב דאית אש דקודשא, דכל חד צריך לאתריה. ומתלא אמתילו ישראל קדמאי להאי רזא ישראל (נ"א ישראל אמתילו להאי דהא ישראל בכלל)
ז אתקריאו מלכים (כמה דאוקמוה כל ישראל בני מלכים), אבל כד הוו עאלין לבי מקדשא - כל חד שרייא באתריה כדקא יאות ליה. אוף הכי - כל קרבנין לאו אינון שוין. דאף על גב דבכולהו כתיב קרבן לה' - איהו פליג כלא לכל חד וחד כדקא יאות. ורזא דא אשתמודע בפרי החג דהוו קריבין לון ישראל קדם ה'.
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0