Chapter 123: Ra'ya Mehemna · Zohar III:252b
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א עולת תמיד - דא שכינתא דסליקת לעילא בההוא דרגא דאתמר בה ערב ובוקר בכל יום תמיד ואומרים פעמיים שמע ישראל. ואיהי סליקת בעמודא דאמצעיתא דאיהו תדיר עמה, בלא פרודא כלל.
ב ולאן סליקת? לאתר דאתגזרת מתמן דאיהו 'אין סוף', ואיהו גבוה מכל ספיראן. ובגין דא אוקמוה עולה כולה לגבוה סלקא. וכד איהי סליקת - אחידן בה כל ספירן ואינון סלקין עמה. ומאי סליקו דילה? לריח ניחח - למיהב ריחא טבא קדם ה'. ולבתר אתמר בה וירד מעשות החטאת והעולה - נחתת מליא כפרה מכל חובין דישראל.
ג והא סליקו דילה איהו בעמודא דאמצעיתא - אוף הכי נחיתו דילה איהו ביה וכל חיילין דילה(?). ובגין דא אקרי סלם דביה כל הויין (נ"א כנויין) סלקין ונחתין, דאינון תליין מן ה'. ובגין דא כל קרבנין ועלוון אינון לה'. ואתקריאת 'קרבן' על שם דאתקריבו בה כל כנויין לה'.
ד ובגין דא אתמר עלה קרבנו קערת כסף אחת - לית דרגא דאתקריב לגבי ה' פחות מינה, ולית צלותא ופקודא מכל פקודין דאורייתא, וכל קרבנין ועלוון דאינון לב מינה. בכל דרגין דספיראן לא מתקבלן קדם ה' לבר מינה. ובגין דא אתמר עלה בזאת יבא אהרן אל הקדש. ובגין דא אמר נביא כי אם בזאת יתהלל המתהלל.
ה איהי 'שלמים' - שלימו דשמא דה' בכל דרגא ודרגא. איהי ה' אדני י'(?) דה'. איהי ה' מן אלהים. איהי ה' מן אהיה. י' מן שדי, סוף דכל הויה וכנוי. ובגין דא אתמר בה סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור. איהו סוף מעשר ספיראן, ים סוף, שלימו דעלאין ותתאין. איהו(?) תרעא לאעלא לכל חכמתא, לכל כנוי והויה. ולאעלא בכל ספירה ספירה ידיעה דכלא. ופחות מינה לית רשו לשום בריה לאשגחא לשום ידיעה בעולם. עלה אתמר זה השער לה' צדיקים יבאו בו -
ו איהו(?) שם מ"ב אתוון דבהון אתבריאו עלאין ותתאין (ואלין אינון אתוון כנויין לאתוון דהווין דבהון אתבריאו עלאין). איהי אתקריאת עין מסטרא דימינא - הנה עין ה' אל יראיו. ואתקריאת אזן מסטרא דשמאלא - הטה אלהי אזנך ושמע. ואתקריאת ריח מסטרא דעמודא דאמצעיתא, ואתקריאת פה מגרמה. הדא הוא דכתיב פה אל פה אדבר בו.
ז אתקריאת פקודא קדמאה - אנכי - מסטרא דכתר דאיהו אין מאלהינו. אנכי - ביה כ' כתר, ובין אין. וכתר אתקרי מסטרא דאימא עלאה דאדכר לגבה חמשין זמנין יציאת מצרים באורייתא. ואיהו ב' מן בראשית דכלילא עשר אמירן מסטרא דחכמה בת י' - בחכמה יסד ארץ - באבא יסד ברתא. ואיהו נתיב לא ידעו עיט דכליל ל"ב נתיבות דאינון ל"ב אלהים מסטרא דאימא עלאה דאתקרי כבוד. וכד אתכלילן בברתא אתקרי לב. ובגין דא כבוד לעילא, לב לתתא.
ח וי' דברן אתייהיבו חמש בלוחא חדא וחמש בלוחא תניינא - איהי כליל לון; ה' מכתר עד גבורה, וה' מעמודא דאמצעיתא עד ברתא. ואינון ה' ה'. וכי אית למללא בעשרה פיות? אלא כליל לון בבת יחידה - י' - ואתעבידו כלהו חדא. אוף הכי ו' אתקרי 'קול' ולא אשתמודעין ביה עד דאשתתף עד (ס"א עם) 'דבור'. ובגין דא קול דברים אתם שומעים.
ט איהי פקודא תניינא מסטרא דגבורה - יראה בחושבן. ורמיזא במלת בראשית - ירא בשת. ואוקמוה מאן דלית ליה בשת פנים ודאי דלא עמדו אבותיו על טורא דסיני.
י איהי פקודא תליתאה דאתקרי אהבת חסד. הדא הוא דכתיב אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. אהבה כלילא מאבהן דאתקרי בהון בכל מכל כל. ורזא דמלה זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך.
יא ואיהי פקודא רביעאה - יחוד מסטרא דעמודא דאמצעיתא - שמע ישראל. ואיהי כה. כה אתוון עמיה בשית תיבין דאינון שמע ישראל. ובגינה אמר אברהם נלכה עד כה ונשתחוה, כה תאמר לבית יעקב.
יב איהו אח, עמודא דאמצעיתא. ואיהי ד' - שלימו דיחודא דיליה לאשלמא ביה אחד. א"ח כליל ט' ספיראן דאינון א' אין סוף, ח' - תמניא ספיראן מחכמה עד יסוד. ד' - מלכות, קוצא דילה, בה אשתלימו לעשרה דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א - ד' כלילא מד' אתוון ה'.
יג פקודא חמישאה - והגית בו יומם ולילה. איהי אורייתא דבכתב מסטרא דחסד, ואורייתא דבעל פה מסטרא דגבורה. דבהון חכמה ובינה כמה דאוקמוה מארי מתניתין הרוצה להחכים ידרים והרוצה להעשיר יצפין. ועמודא דאמצעיתא כליל תרווייהו. ובגין דא אתקרי שמים - כליל אש ומים; אש דגבורה ומים דחסד.
יד ובגין דא כתר לכתר דאיהי כף עשרה - עשרה הכף בשקל הקדש דאינון יה"ה - תלת אתוון אתעבידו כף על ו'. והיינו כנגד כתר תורה ו' היינו ס"ת כף עטרה על רישיה. וכלא ה' - כ"ו בחושבן.
טו פקודא שתיתאה איהי תפלה של יד בדרועא שמאלא ומסטרא דגבורה. ה' דיד כהה. מכתר ועד גבורה ה' ספיראן, ואינון תפילין דרישא דעמודא דאמצעיתא. ואיהי קשר תלת רצועות דאינון נצח הוד יסוד.
טז ואיהי פקודא שביעאה - מצות ציצית כליל תכלת ולבן, דינא ורחמי. בנורא - אשא חוורא לא אכיל, תכלא אכיל ושצי. ותאכל את העולה. חוור מימינא, תכלת משמאלא. עמודא דאמצעיתא - יחוד בין תרווייהו - ירוק. בגין דא אוקמוה מארי מתניתין מאימתי קורין את שמע בשחרין משיכיר בין תכלת ללבן. ובגין דא תקינו פרשת ציצית למקרי לה ביחודא.
יז ואיהי פקודא תמינאה מזוזה. שכינתא אתקריאת מזוזה מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאתוון דה'. ומסטרא דצדיק רזא דברית אתקרי שדי. שדי - חותמא דמלכא דאיהו ה'.
יח פקודא תשיעאה - שכינתא אתקריאת אות ברית מסטרא דצדיק יסוד עולם. זאת אות הברית ביני עמודא דאמצעיתא, ובין בני ישראל נצח הוד. אות - דא צדיק. היא - דא שכינתא. כי ששת ימים עשה ה' את השמים - מכתר עד עמודא דאמצעיתא. דלית שית בכל אתר אלא מסטרא דאת ו', ולית שביעי אלא מסטרא דאת י, עטרה על רישיה. חכמה עלאה - אות הוא. חכמה תתאה - אות היא.
יט ותקינו למגזר לתמניא דאינון ח' מן חכמה עד יסוד. לקבלא בהון י' זעירא לסלקא לה עד כתר למהוי עטרה על ראשיהון. ותקינו לשוויא לערלה במנא דעפרא לקיים ונחש עפר לחמו.
כ פקודא עשיראה - ושמרו בני ישראל את השבת. שכינתא אתקריאת שבת מסטרא דתלת דרגין עלאין דאינון ש - ג' כתרין - כתר חכמה ובינה. ואיהי בת רביעאה לון. שית יומין מחסד עד יסוד - בהון תעשה מלאכה בגין דבניינא מתחיל מחסד. הדא הוא דכתיב עולם חסד יבנה. אבל מבינה ולעילא - איהי מנוחה וענג ושביתה לכל עובדא.
כא פקודא חד סר - איהי אתקריאת צלותא דשחרית מנחה ערבית מסטרא דתלת אבהן. ואיהי תפלת כל פה. לית כל אלא צדיק דכתיב כי כל בשמים ובארץ, ותרגם יונתן בן עוזיאל דאחיד בשמייא ובארעא. פה כחושבן מילה. ומה ברית ביה מתיחדין דכר ונוקבא דלתתא - אוף ביסוד מתייחד חתן וכלה דלעילא. הוא חי עלמין, כליל ח"י ברכאן. הדא הוא דכתיב ברכות לראש צדיק.
כב ובגין דא כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם. דא שכינתא בשם דה'. ביה צריך לזקפא שכינתא ההיא דאתמר בה נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל על ידי דרגא אחרא. ובגין דא ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת - ההוא דאתמר ביה ה' זוקף כפופים.
כג פקודא תריסר איהי אתקריאת חג המצות וחג השבועות וחג הסכות, מסטרא דג' אבהן. וראש השנה מסטרא דילה - דינא דמלכותא דינא. ואית דיימא: פסח - דרועא ימינא, שבועות - מתן תורה דאתייהיבת במדברא דאיהו ממנא עליה שור מסטרא דגבורה, סכות - ויעקב נסע סכותה. פקודא תליסר - קריאת שמע.
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0