Ra'ya Mehemna · Zohar III:219a

Chapter 15: Ra'ya Mehemna · Zohar III:219a

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א אמר לון: רבנן דכל דרא הויתו בזמניהון, כל שכן בוצינא קדישא דנהיר חכמתיה בכל דרין דהוו אבתריה, אל תתנו דמי לקוב"ה באורייתא עד יערה עלינו רוח קדישא (לגבי שכינתיה) דהא לא אית רשו לאשתמשא במטטרו"ן שר הפנים אלא לך, דאתוון דיליה רמיזין בשמך.
ב וכען צריך אסיא למנדע בכמה דרגין אסתלק דפיקו דההוא חולה בגלותא דאדום דאתמר עליה שחולת אהבה אני. דהא כמה אסיין אתכנשו עליה למנדע קץ דמרעא דיליה באלין דפיקין ולא הוה חד מנייהו דאשתמודע בהון דדפיקו דההוא חולה. כל כל אסיא בקי לאשתמודע ביה דאית דפיקין דקשר"ק קש"ק קר"ק דאמר נביא עלייהו כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה (ישעיהו כו).
ג וכולהו עשר שופרות כלילן בתלת דאינון סימן קש"ר דאיהו תקיעה שברים תרועה. ותקיעה - אחזי אריכו דגלותא, שברים - קריבו דגלותא, תרועה - ביה ייתי פורקנא דאחזי דוחקא בתר דוחקא ולית רווחא בין דא לדא, דודאי כיון דשאר עמין מעכבין לון לישראל בגלותא - דוחקא דלהון מקרב לון פורקנא. אוף הכי מהירו דדפיקו דא בתר דא - ביה נפיק נפשא דבר נש בתר דלית ריוח בין דא לדא.
ד קשר"ק קש"ק קר"ק איהו דשוי קשר - תקיעה שברים תרועה. דאתעבר בי' שקר מן עלמא דביה אומאה מלחמה לה' בעמלק (שמות יז). יתער בעלמא שיר פשוט וכפול ומשולש ומרובע דאיהו סליק אתוון דיליה י' י"ה יה"ו ה' - ע"ב. בההוא זמנא ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים ברנה יגילו. ו' - תוספת אלף שתיתאה קודם דיליה עק"ב. חרב בי מקדשא ולבתר דיליה עד תשלום רעב יהיה ערב. הדא הוא דכתיב ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם וגו', כי עבדך ערב את הנער וגו', ע"כ.
ה עד דהוו יתבי, חמו חד טולא דקיימא עלייהו. אזלא ואתיא, אזלא ואתיא בגו ביתא. תווהו. א"ר אבא: יוסי בני! אימא לך מה דהוה לי עם בוצינא קדישא. יומא חד הוינן אזלינן בבקעתא דאונו. והוינן לעאן באורייתא כל ההוא יומא. ומגו תוקפא דשמשא אותבינן גבי חד טינרא בגו נוקבא חדא.
ו אמינא ליה: מאי האי דבכל שעתא דחייבין אסגיאו בעלמא ודינא שרייא בעלמא - זכאין דבהון לקאן עלייהו? דהכי תנינן בחובא דדרא קדישייא וצדיקייא יתפסון. אמאי? אי בגין דאינון דלא מוכיחין לעלמא על עובדייהו - כמה אינון דמוכיחין ולא מקבלי מנייהו וצדיקייא אתכפיין קמייהו! ואי בגין דלא יהוי מאן דיגין על עלמא - לא יהון מתין ולא יתפסון בחובייהו, דהא חדווה איהו לצדיקייא באבודא דלהון!
ז אמר ליה: בחובה דדרא ודאי מתפסין צדיקייא! והא אוקימנא הני מילי. אבל בשעתא דיתפסון צדיקייא במרעין או במכתשין - בגין לכפרא על עלמא הוי! כדין יתכפרון כל חובי דרא. מנלן? מכל שייפי גופא. בשעתא דכל שייפין בעאקו ומרע סגי שרייא עלייהו - שייפא חדא אצטריך לאלקאה בגין דיתסון כלהו. ומנו? דרועא. דרועא אלקי ואפיקו מיניה דמא - כדין הא אסוותא לכל שייפי גופא.
ח אוף הכא - בני עלמא אינון שייפין דא עם דא. בשעתא דבעי קב"ה למיהב אסוותא לעלמא - אלקי לחד צדיקא בינייהו במרעין ובמכתשין, ובגיניה יהיב אסוותא לכלא. מנלן? דכתיב והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו וגו' ובחבורתו נרפא לנו (ישעיהו נג ה). ובחבורתו - אקזותא דדמא, כמאן דאקיז דרועא. ובההוא חבורא - נרפא לנו - אסוותא הוא לנא לכל שייפין דגופא.
ט ולעולם לא אלקי צדיקא אלא למיהב אסוותא לדרא ולכפרא עלייהו, (ורזא דא צדיק ורע לו). דהא ניחא לסטרא אחרא דדינא שלטא (נ"א לשלטאה) על זכאה יתיר מכלא, דלא חייש כדין לכל עלמא ולא אשגח לשולטנא עלאה בהאי עלמא. ובעלמא דאתי - צדיק וטוב לו - דלא חייש קב"ה לכפרא על עלמא.
י אמינא ליה: אלו לא הוו בחד זמנא - יאות! אבל אית צדיק הכא ואית צדיק הכא - לדא אית מרעין ומכתשין, ולדא אית כל טיבו דעלמא!? אמר לי: בחד מנייהו או תרין סגי. דלא בעא קב"ה לאלקאה כלא (ס"א כל דמא). כמה דלא אצטריך אלא דרועא חדא לאלקאה ולאקזאה למיהב אסוותא לכל שייפין - אוף הכא בחד צדיקא סגי.
יא ואי אתקף (ס"א אתיקר) ביה מרע על כל שייפין כדין אצטריך תרין דרועין לאקזאה. אוף הכי - אי אסגיאו חובין יקירין על עלמא - כדין כל זכאין אלקון למיהב אסוותא על כל דרא. אבל בזמן דלא אסגיאו כל כך - כדין חד זכאה אלקי ושאר צדיקיא בשלם, דהא לא אצטריך עלמא דילקון כלהו. אתסיאו עמא - אתסיאו צדיקייא. ולזמנין דכל יומיהון קיימין במרעין לאגנא על דרא. מיתו - הא אתסי כלא ואתכפר, לזמנין דחובין אינון יקירין יתיר.

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0