Zohar III:220a

Chapter 26: Zohar III:220a

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א שאלתא אחרא דישראל לא אכלי נבלות וטרפות וטנופא ולכלוכא דשקצים ורמשים כשאר עמן - הכי הוא. דהא לבא דאיהו רכיך וחלש, ומלכא וקיומא דכל שאר שייפין לא נטיל למזוניה אלא ברירו וצחותא דכל דמא, ומזוניה נקי וברירא, ואיהו רכיך וחלש מכלא. ושאר פסולת אנח לכל שייפין. וכל שאר שייפין לא משגחין בהאי, אלא כל פסולת וביש דכלא נטלין ואינון בתקיפו כמה דאתחזי לון.
ב ועל דא בכל שאר שייפין אית אבעבועין שאת או ספחת סגירו דצרעת. ללבא - לאו מכל הני כלום. אלא איהו נקי ברירא מכלא - לית ביה מומא כלל. כך קב"ה נטיל ליה לישראל דאיהו נקי וברירו דלית ביה מומא. על דא כתיב כלך יפה רעיתי ומום אין בך (שה"ש ד ז). אתא רבי יוסי נשיק ידוי. אמר אילו לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא דיי:

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0