Chapter 10: Zohar III:160a
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א לבתר ויבא עד חברון - עד דאתי לאתחברא בה קארי ושאני בה. ושם אחימן ששי ותלמי - תמן חמי פליגן סגיאין - טמא וטהור, אסור ומותר, כשר ופסול, עונשין ואגרין. אלין אינון ארחי דאורייתא דקדוקי אורייתא - ילידי הענק - דאתילידו מסטרא דגבורה.
ב וחברון שבע שנים נבנתה - אלין אינון שבעין אנפין דאורייתא. שבעין פנים אית לה - לכל סטרא עשרה. וחברון - דא אורייתא. מאן דאשתדל בה אקרי 'חבר'. 'נבנתה שבע שנים' - תנינן אורייתא אית לקבל אורייתא. והיינו תורה שבכתב ותורה שבעל פה. והאי חברון - מתורה שבכתב נפקת! כמה דאת אמר אמור לחכמה אחותי את (משלי ז ד). והאי נבנתה שבע שנין - דבגין כך אקרי בת שבע. לפני צען מצרים - כמה דאת אמר ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים (מ"א ה י).
ג ויבאו עד נחל אשכול (במדבר יג כג) - אלין אינון מלי אגדה דרשה, דתליין מסטרא דמהימנותא. ויכרתו משם זמורה וגו' - אולפין מתמן ראשי פרקין ראשי מלין. אינון דבני מהימנותא חדאן במלין ומתברכן מלין בגוייהו, ומסתכלן שרשא חד ועקרא חד, ולא אשתכח בהו פרודא. אינון דלא משתכחי בני מהימנותא ולא אולפי אורייתא לשמה - שוין ליה למהימנותא בפרודא. הדא הוא דכתיב וישאוהו במוט בשנים - בפרודא. מהו במוט? כמה דאת אמר אל יתן למוט רגלך (תהלים קכא ג). ומן הרמונים ומן התאנים - כלא שוין להני מילי לסטרא אחרא! לסטרא דמינאי! לסטרא דפרודא!
ד הדא הוא דכתיב וישובו מתור הארץ (במדבר יג כה). וישובו - תייבין לסטרא בישא ותייבין מארחא דקשוט! אמרי "מאי אכפת לן! עד יומא לא חמינא טב לעלמא! אעמלנא בה - ביתא ריקם! יתיבנא בקלנא דעמא, ולההוא עלמא מאן יזכי ומאן ייעול לגוויה?! טב לן דלא אטרחנא כולי האי!" ויספרו לו ויאמרו וגו' - "הא אעמלנא ולאינא בגין למנדע חולקא דההוא עלמא". וגם זבת חלב ודבש היא - "טב הוא ההוא עלמא עלאה כמה דידענא באורייתא אבל מאן יכיל למזכי ביה?!"
ה אפס כי עז העם (במדבר יג כח) - תקיף הוא דלא יחשיב כל עלמא כלל, בגין דיהא ליה עותרא סגיא לאשתדלא ביה. מאן הוא דיזכי בה?! ודאי אפס כי עז העם היושב בארץ - מאן דבעי למזכי בה בעי - למהוי תקיף בעותרא, כמה דאת אמר ועשיר יענה עזות (משלי יח כג). והערים גדולות בצורות. בתין מליין כל טובא דלא יחסרון מכלא. ועם כל דא וגם ילידי הענק ראינו שם - בעי גופא תקיף גיבור כארי, בגין דהיא מתשת חיליה דבר נש לאשתדלא בההוא איסור והתר טמא וטהור כשר ופסול. מאן ייכול לזכאה בה?!
ו ועוד - עמלק יושב בארץ הנגב (במדבר יג כט) - אי יימא בר נש דאפילו בכל דא יזכי - עמלק יושב בארץ הנגב! הא יצרא בישא קטיגורא מקטרגא דבר נש דישתכח תדיר בגופא! והחתי והאמורי וגו' - כמה מקטרגי משתכחי תמן, דלא יכיל בר נש למיעל בההוא עלמא כלל! מאן יזכי ליה ומאן ייעול בגויה?! במלין אלין ויניאו את לב בני ישראל (במדבר לב ט). בגין דאפיקו שום ביש עלה. כמה דאת אמר ויוציאו את דבת הארץ (במדבר יג לב).
ז אינון בני מהימנותא מאי קא אמרי? אם חפץ בנו ה' ונתנה לנו (במדבר יד ח) כיון דישתדל בר נש ברעותא דלבא לגבי קב"ה! לא בעי מנן אלא לבא, ויסתמרון ההוא רשימא קדישא, דכתיב ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ.
ח אבל אך בה' אל תמרודו (במדבר יד ט)! בעי דלא ימרדון באורייתא! דאורייתא לא בעי עותרא ולא מאני דכספא ודהבא. וגופא תבירא אי ישתדל באורייתא ישכח אסוותא בכלא! הדא הוא דכתיב רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך, וכתיב ולכל בשרו מרפא. ואתם אל תיראו את עם הארץ - דהא כל אינון מקטרגי אינון מכרזאן ואמרי "פנו אתר לפלנייא עבדא דמלכא!".
ט בגין כך אל תיראו. כי לחמנו הם - אינון בגרמייהו מזמנן מזוני בכל יומא לאינון דמשתדלי באורייתא! כמה דאת אמר ואת העורבים צויתי לכלכך (מ"א יז ד), וכתיב והעורבים מביאים לו לחם ובשר (מ"א יז ו). סר צִלָּם מעליהם - מאן צִלָּם? דא תוקפא דדינא קשיא. מאי טעמא אעדי? משום דה' אתנו אל תיראום - כלא אעדיאו בגין אורייתא. זכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא לשמה - דהא מתקשרי בקב"ה ממש ואקרון 'אחים ורעים'! הדא הוא דכתיב למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך (תהלים קכב ח):
י ויבאו עד נחל אשכול וגו' (במדבר יג כג). רבי אבא: אמר כרתו ההוא אשכול. אתו לסלקא ליה - לא יכילו. אתו לנטלא ליה - לא יכילו. אתו כלב ויהושע - נטלו ליה וסליקו ליה ואזדקף על ידייהו! הדא הוא דכתיב וישאוהו במוט בשנים - בשנים - באינון שנים יחידן. זמורה מאי קא בעאן? אלא אשכול הוה תלייא ביה, ובעוד דהוה מתחבר באתריה אקרי זמורה, לבתר קרייה מוט. דכתיב וישאוהו בַמוט - ההוא דאשתמודע! ההוא דכרתו!
יא מכאן ידעו יהושע וכלב דאינון אתחזיין למיעל לארעא ולמהוי לון בה חלק ואחסנא. עד דהוו אתיין - אמלכו עלייהו כלהו. קאים כלב באיבא. אמר: "איבא! איבא! אי בגינך אנן מתקטלין - מה אנן בחולקך?!". מיד קליל גרמיה ויהבו לון.
יב ר' אלעזר אמר: לא יהבו לאחרי - דהא כתיב וישאוהו במוט וכתיב בשנים - ובכלהו לא הוו שנים כוותייהו. ומכאן אוליף יהושע לבתר דכתיב וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים (יהושע ב א). והני שנים הא אוקמוה קדמאי. וכד מטו לגבייהו דישראל - יהבו לון, ואינון אשתארו ועבדו גרמייהו שיריים.
יג ר' יצחק אמר: כד הוו מטאן לגבייהו דאינון ענקים הוו שוויין ההוא חוטרא דמשה קמייהו ואשתזיבו. ומנלן דההוא חוטרא יהיב לון? הדא הוא דכתיב ויאמר אליהם עלו זה בנגב (במדבר יג יז) - כתיב הכא עלו זה וכתיב התם ואת המטה הזה וגו' (שמות ד יז). ובגיניה אשתזיבו. דאי תימא הני ענקייא שבקי לון אלא אתו לנסבא לון והוו שוויין לקמייהו ההוא חוטרא ומשתמטי מקמייהו. רבי יהודא אמר: מסורת שמא קדישא מסר לון משה. ובגיניה אשתזיבו מנייהו!
יד רבי חייא אמר: תלת שמהן אקרון: נפילים ענקים רפאים. וכלהו אורכי יומי. נפילין אקרון בקדמיתא. לבתר כד אתחברון בבנת בני נשא ואולידו מנייהו - אקרון ענקים. לבתר דהוו אזלי ושטאן בהאי עלמא ומתרפיין מההוא דלעילא - אקרון רפאים.
טו אמר ר' יהודה: והא כתיב הרפאים יחוללו (איוב כו ה), רפאים יחשבו אף הם כענקים (דברים ב יא)!? אמר ליה: הכי הוא! בגין דענקים אתו מהאי סטרא ומהאי סטרא ואתיאשו יתיר בארעא - כדין רפאים. ומנייהו נפקי. והוו אורכי יומי. וכד מתחלשי - אתחלש פלגות גופא ופלגות קאים. כיון דפלגות גופא הוה מית - הוו נסבי עשבא מעשבי ברא, ושדיין לפומייהו ומיתו. ובגין דאינון בעאן לקטלא גרמייהו אקרון רפאים. אמר ר' יצחק: שדיין גרמייהו בימא רבא וטבען ומתין. הדא הוא דכתיב הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם (איוב כו ה).
טז ר' שמעון אמר: אלמלא הוו עיילין ישראל לארעא באומנא דלישנא בישא - לא הוה קאים עלמא רגעא חד! מאן אומנא דלישנא בישא? נחש! ורזא דמלה מדאתא נחש על חוה אטיל בה זוהמא. אמר ר' שמעון: ועל כלא מחל קב"ה בר מן לישנא בישא, בגין דכתיב אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו (תהלים יב ה). כל שכן הכא דאפיקו לישנא בישא על כלא! כביכול כיון דאפיקו על ארעא קדישא - כאילו אפיקו עליה! בגין כך קני קב"ה על דא.
יז תא חזי כמה עבד ההוא לישנא בישא! גזר על אבהתנא דלא ייעול לארעא, ומיתו אינון דאמרו, ואתגזר בכיה לדרי דרין, וקאימו ישראל כלהו לאשתצאה מעלמא אלמלא בעותיה דמשה:
יח ויספרו לו ויאמרו וגו' (במדבר יג כז). אמר רבי חייא: מאי שנא הכא ויספרו, ולא כתיב "ויגידו" או "ויאמרו"? אלא כל חד אוליף מלה בלחודוי! ויגידו - בכל אתר רמז קא רמיז בחכמתא והא אתמר. ויאמר - אמירה בעלמא. ויאמרו - הרהורא דלבא. ויאמרו - תפקידתא. והא אוקימנא בכמה אתר. ויספרו - פרישותא דמלה בכל אתר.
יט באנו אל הארץ - "הלכנו" מבעי ליה!? אלא באנו - עאלנא לתמן לההיא ארעא דהוית משבח בכל יומא, והוית אמרת דלית דכוותה. וגם זבת חלב ודבש היא - רבי יצחק אמר מאן דבעי למימר כדיבא - אמר מלה דקשוט בקדמיתא בגין דיהמנו ליה כדבוי.
כ רבי חייא אמר: הכי אמרו! עאלנא לההיא ארעא דהוית משבח לה כל יומא ואמרת דלית דכותה, וארימת שבחא על כלא ולאו הכי! דהא זה פריה - אתכלא חד מאינון זעירין קטפו. אמרו: "אי לדא אחסין קב"ה לישראל וסבלו כל אינון עקתין וליאותין - הא בארעא דמצרים אית אתכלין ואיבין דארעא יתיר על חד תרין!"
כא אפס כי עז העם [היושב בארץ] (במדבר יג כח) - אורחיה דעלמא דאינון גברין מגיחי קרבא יתבין לבד לאסתמרא ארחין, והכא - אפילו אינון בני מתא תקיפין גבורין! והערים בצורות - דאפילו כל מלכין דעלמא יתכנשו עלייהו - לא יעבדון בהו פגימותא! אמר רבי יוסי: כל מה דאמרי - בלישנא בישא אמרו! וקשיא מכלהו דכתיב עמלק יושב בארץ הנגב! לבר נש דנשכיה חויה. כד בעאן לאגזמא ליה אמרי "הא חויא הכא!".
כב ר' אבא אמר: ודאי דא קשיא מכל מה דאמרי! כלומר ההוא דאגח קרבא בכלא - הא הכא זמין! ובאן אתר? בארץ הנגב - דהא הוא אתר לאעלאה ביה. מיד ותשא כל העדה ויתנו את קולם - קביעו בכיה לדורות לעלמין בההוא ליליא.
כג אמר רבי יוסי: עיטא נסיבו על כלא לאפקא שום ביש. מאי על כלא? על ארעא ועל קב"ה! אמר רבי יצחק: על ארעא - תינח, על קב"ה - מנין? אמר ליה: משמע דכתיב אפס כי עז העם - מאן יכיל בהו! כי עז העם דייקא, וכתיב עמלק יושב בארץ הנגב. כדין גרמו כל האי כמה דאתמר. ובעא קב"ה לשיצאה לון מן עלמא. הדא הוא דכתיב ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו וגו' (תהלים קו כג):
כד ועתה יגדל נא כח אדני (במדבר יד יז). ר' אחא ור' יוסי אמרי: זכאי אינון ישראל מעמין עכו"ם דעלמא! דקב"ה אתרעי בהו, ואתכני בהו, ואתפאר בהו! דהא עלמא לא אברי אלא בגיניהון דישראל דישתדלון באורייתא! בגין דחד בחד אתקשרן, וישראל לתתא בהאי עלמא אינון קיומא דיליה וקיומא דכל שאר עמין. אימתי? בזמן דעבדי רעותא דמאריהון.
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0