Chapter 13: Rav Metivta · Zohar III:163a
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א פתח ר' אילאי ואמר תמים תהיה עם ה' אלהיך (דברים יח יג). מה בין תם לתמים? באברהם כתיב התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז א). יעקב דאשתלים יתיר כתיב ביה ויעקב איש תם (בראשית כה כז). אמאי אקרי איש תם? בגין דלא אשתאר ביה פסולת כלל - דהא פריעה הוה ביה
ב במה דאתפרע ואתדכי מההוא פסולת. בגין דההוא אתר דאתקיף לפסולת לגו אתר דפריעה שארי - איהו שור, דיוקנא דשמאלא דכורסיא דיליה. וההוא שור אקרי שור תם - דהא רתיכא דכורסייא רשימא דברית אית ביה. ועל דא האי שור אקרי תם. ויעקב אחיד ביה בגוויה. ובהאי שור עביד פריעה ואעבר זוהמא דפסולת כלא.
ג במתניתא דבצלאל: כתיב ויזכור אלהים את רחל (בראשית ל כב). בשרה כתיב 'פקידה' וברחל כתיב 'זכירה'. אמאי? בגין דזכור אתרשים ביעקב דאיהו ברית שלים כד אתייליד יוסף. ובמה? כד נטל שור בהדיה - דלא יתקיף לסטרא אחרא. ובגין כך אתקרי יוסף בכור שור - בכור דההוא שור דנטל יעקב - בכור שורו
ד ודאי! וההוא שור - שור תם. ויעקב איש תם - רבון ושליט, מאריה דביתא דההוא שור תם שארי בגוויה. בגין דאית שור מועד בסטר ערלה ופריעה. וכמה גרדיני נימוסין נפקין מניה עד דרגא בתרייתא דאקרי שאיה - ההוא דאפיל ביתין דעלמא דלא דיירין בהו בני נשא. וכלהו נפקי מההוא שור מועד. ודא בחבורא דחמור בישא. ובגין כך לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו (דברים כב י) בגין דלא לאתערא להו.
ה ובההוא מתיבתא דבצלאל וכן בתרין מתיבתי: ויעקב איש תם - בעלה דההוא תם. ומאן איהו? א' - רזא דו"ו. וכד הוו כלל דכר ונוקבא כחדא שלימו דכלא.
ו אברהם לא אתפקד על פריעה, וכד עאל - עאל להאי תם, ולגו דרגין דיליה דאקרון כחדא ים. והיינו תמים. לבתר אסתלק אברהם ועאל לגו, ואתקשר עם ימינא עלאה.
ז תמים תהיה עם ה' אלהיך ודאי! כמה דאיהו 'תמים' כללא חדא - אוף אנת תהא עמיה תמים עמיה ודאי! במה אתעביד בר נש תמים? דיהא תם ים. תם - כמה דאתמר. ים - כל אינון דרגין קדישין דיליה אקרון י"ם, ולא אתפרשן מניה לעלמין. אוף אנת כגוונא דא לאעדאה מנך דרגין נוכראין ולאתקשרא ב'תמים' למיהוי בך דרגין קדישין רזא דים ודרגא קדישא. תם - לקבלא א' רזא דיעקב. בר נש אצטריך למהוי בכל יומא תם ים כגוונא דא ממש.
ח השתא פריש מאן דפריש במתיבתא, דסיהרא קדישא שפירא איהו בחוורו! וכל גוונין מנצצן בה ומרקמן! ואיהו כההוא שפירו וחוורו דשמשא ממש! ובההוא ימא דילה גו שבעין שנין נפקא נונא חדא ואפיק מניה גוון תכלת. ואיהי נטלא גוון דא ותקינת ליה ואתחפייא לבר בהאי גוון. לאו דהאי גוון לבושא דילה! דהא שש וארגמן לבושה! אבל חופאה דלבר האי גוון הוא. כגוונא דא הוה משכנא! דכוליה בשפירו מרקמא לגו, ולבתר - ופרשו בגד כליל תכלת. מאי טעמא? בגין דתחות ים דא אית מצולות ים, כלל דכר ונוקבא. ואית לון עינא בישא לאסתכלא. וכד מסתכלין - זמין לעינייהו גוון תכלא, ולא יכלא עינייהו לשלטאה. ואיהי אתתקנת לגו בכל גוונין מרקמן כדקא יאות, מתחחמן לד' סטרין דעלמא.
ט כגוונא דא בר נש דלביש ציצית - אתעביד בכל יומא תמים! תם - בארבע כנפים מתקנן כדקא יאות. ים - בההוא תכלת דנונא דשבעין דרגין דימא. סטרא בישא כד אסתכל בהאי בר נש - לא יכיל לאבאשא ליה בעינא בישא! וכדין איהו תם ים עם ה' אלהיו ממש בתקונא חדא; איהי לעילא ואיהו לתתא.
י לבתר אסתלקת איהי גו דרגין עלאין. אוף הכי בר נש אסתלק איהו לבתר בתפלין גו דרגין עלאין. ועל דא תמים תהיה עם ה' אלהיך - עמיה ודאי! ודאי בשעתא חדא ברגעא חדא איהי אתקנת לעילא ובר נש אתקן לתתא!
יא א"ר אילאי: כל אלין דהכא - כגוונא דא מתקנן למהוי כל חד תמים עם ה'! ועל רזא דא - במדבר הזה יתמו! אי תימרון דכד אתמר לביש אתמר - הכי הוא ודאי! דהוה לון למהוי כל חד תמים עם ה' בארעא קדישא, אתר דה' שארי תמן למהוי אפין באפין כחדא עמיה. והשתא כל חד הוי 'תמים' במדברא דא לבר, אתר רחיק מתמן, דלא יסתכל אנפין באנפין בהדיה למהוי עם ה' כדקא יאות. ושם ימותו - כמה דחמיתון דעבדין בכל יומא.
יב זכאה חולקכון חברייא קדישין דזכיתון לכל האי! הני תרי מערתי אחרנין די לגו - דלא תשכחו כל דא תמן - דאינון גו מתיבתא דמשה, יתבי מרחיק. ועל דא כתיב במשה ענו מאד מכל האדם. ונביאה עלאה קביל לון למתיבתא דיליה! מיומא דשארי למחמי כל דא עד ההיא שעתא - שבעה יומין! והא לא הוו מסתכלן בהאי עלמא כלום!
יג אמר לון רבי אילאי: זכאין קדישין אימא לכו מלין דשמעתון ומלה קדמאה כד תנדעון מדידו דמשחתא בשמא גליפא מפרש תנדעון (ואע"ג) דבצלאל רביעאה איהו דנהורין עלאין דכתיב ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת (שמות לא ג). מאן דלא אסתכל - חמי ואתפתח.
יד מאן דלא אסתכל באינון תלת מלין טמירין מה לעילא מה לתא וכו' - זמין איהו לאתפתחא באורייתא ולפקחא עיינין בה. אילנא דתמני סרי - שדרתו דבר נש. כד כפיף קמי מאריה - יזקוף ויתקיים לתחיית מתייא. אי לא כפיף במודים - אתעביד חויא, ולית ליה תקומה לההוא זמנא. מאן דעאל בין תרין כרובים לגו -
טו מאן דעאל שיעור תרין פתחין לגו בי כנשתא - אתדבק במאריה ורעותיה אתעביד. מאן דמעיין בצלותיה ואסתכל בה - רחיק מרעותיה דשאיל. קרבנא דרביא - כד קרב בר נש בריה לבי ספרא או למילה - דא קרבנא שלים לאתקבלא. "מכאן ולהלאה רחימין זילו!"
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0