Chapter 39: Rav Metivta · Zohar III:172b
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א (חסר) יתיר...חובק את ידיו במרירו ואנינו דיליה ולבתר אוכל את בשרו בעל כרחיה - דלית ליה רשו לשלטאה על מלה אחרא. מה אתהני ליה בכל מה דאסטי ועביד ועמל דלבתר לית ליה רשו אלא על דיליה?! לבתר מרקיד וחדי ככסיל בלא דעתא כלל, ואזיל בלא תועלתא ואכיל לבשרא, ובשאר לית ליה רשו. מרירו דעילא ותתא כד ישראל בעאקו ואכלי לון שנאיהון, ולא יהבי חילא בעובדין טבין דלהון לאפקא מניה.
ב ואפילו מבשריה דאיהו מהאי סטר - אבאיש קמי מלכא קדישא דאיהו רחום וחנון! אבל על דיליה - רוחא קדישא ונשמתא קדישא - לית עלאין ותתאין יכלין לשלטא עלוי כלל! ועל דא כל תסקופין וכל מה דאסטי ההוא רע דחשיב למשלט על רוחא קדישא ולבתר לא יכיל וישוב ואוכל את בשרו - מה תועלתא הוה ליה?! ועוד דאינון חפאן כלהו בערטיראה תקיף, ולית שכיכו לעלאין ותתאין.
ג תא ואימא לך מלה! אי תימא דחדו הוא למלאך המות כד קטיל בני נשא לאו! אלא בגין דחמי דרעותא דמאריה בכך - אחזי גרמיה בחדו למעבד רעותיה דקב"ה דכתיב רוח סערה עושה דברו (תהלים קמח ח). אמר ליה רבי שמעון: והא איהו אזיל ומרקד בחדוה קמי נשין!? אמר ליה: אי חסידא קדישא! ודאי הכי הוא! לאחזאה קמי מלכא דניחא ליה ברעותיה דמלכא! אבל נייחא דיליה - בהספדא דנשין. איהו רקיד - ואודניה להספדא!
ד אמר ליה: אי הכי אמאי אזיל ואסטי על בר נש לעילא ואדכר לחובוי?! אמר ליה: בגין דאיהו זקן וכסיל, וחשיב למשלט על רוחא. וכל תאובתיה בגיני כך איהו. לסוף לא שליט אלא על דיליה! בשרא דיליה! ועל דא כתיב ישוב עמלו בראשו (תהלים ז יז).
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0