Zohar III:159b

Chapter 9: Zohar III:159b

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א אמר ר' שמעון: מפרשתא דא אוליפנא רזא דחכמתא ואשתמעו מנה רזין עלאין ויקירין! תא חזי! קב"ה משבח באורייתא ואמר "אזילו באורחי! אשתדלו בפולחני! והא אנא מעייל לכון לעלמין טבין לעלמין עלאין". בני נשא דלא מהימני - לא ידעי ולא מסתכלי. קב"ה אמר "אזילו! אלילו ההוא עלמא טבא! ההוא עלמא עלאה דכסופא!" אינון אמרי: "איך ניכול לאללא ליה ולמנדע כל האי?!"
ב מה כתיב? עלו זה בנגב (במדבר יג יז) - "אשתדלו באורייתא ותחמון דהא היא קיימא קמייכו ומנה תנדעון ליה". וראיתם את הארץ מה היא וגו' (במדבר יג יח) - "תחמון מנה ההוא עלמא, דהא ירותא דאחסנא דאנא עייל לכו בה". ואת העם היושב עליה - "אינון צדיקייא דבגנתא דעדן דקיימן שורין שורין ביקרא עלאה בדרגין עלאין".
ג החזק הוא הרפה - "בה תחמו אי זכו לכל האי כד אתקפו על יצריהון ותברו ליה, אי לא. או כד אתקפו באורייתא למלעי בה יממא וליליא, או אי ארפו ידייהו מנה וזכו לכל האי". המעט הוא אם רב - "אי סגיאין אינון דאשתדלו בפולחני ואתקיפו באורייתא בגין דזכו לכל האי, אי לא"
ד ומה הארץ השמנה הִוא אם רזה (במדבר יג כ) - מדאורייתא תנדעון מה הארץ - מה ההוא עלמא! אי אסגי טיבו עלאה ליתבהא, או אי אזעיר מנה כלום. היש בה עץ אם אין - האית בה אילנא דחיי לעלם ולעלמי עלמין, או אי צרורא דחיי אשתכח בגווה. אם לא.
ה ויעלו בנגב ויבא עד חברון (במדבר יג כב). ויעלו בנגב - בני נשא סלקין בגווה בנגב - בלבא עצלא - כמאן דאשתדל במגנא בנגיבו. דחשיב דלית בה אגר. חמי דהא עותרא דהאי עלמא אביד בגינה - חשיב דכלא הוא בנגב - כמה דאת אמר חרבו המים ומתרגמינן נגיבו.

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0