Zohar III:48a

Chapter 23: Zohar III:48a

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א תאנא בכמה דרגין אתקרי בר נש - אדם, גבר, אנוש, איש. גדול שבכלם אדם דכתיב ויברא אלהים את האדם בצלמו (בראשית א כז), וכתיב כי בצלם אלהים עשה את האדם (בראשית ט ו) - ולא כתיב 'גבר אנוש איש'. אמר רבי יהודה: אי הכי - והא כתיב (ויקרא א ב) אדם כי יקריב מכם קרבן לה'! מאן בעי למקרב קרבנא? מאן דאיהו חטאה! וכתיב אדם!
ב אמר רבי יצחק: תא חזי קיומא דעלמא דעילאין ותתאין הוא קרבנא, נייחא דקודשא בריך הוא! ומאן אתחזי למקרב קמיה האי נייחא? הוי אומר האי 'אדם' דיקירא מכלא! אמר ליה: אי הכי - הא כתיב אדם כי יהיה בעור בשרו וגו' והיה בעור בשרו לנגע צרעת!? אמר ליה: להאי בעי קודשא בריך הוא לדכאה יתיר מכלא! דמאן דאיהו בדרגא עלאה דכלהו - לא ליתיב הכי.
ג ובגין כך כתיב באדם והובא אל הכהן. "ובא" לא כתיב אלא והובא - דכל מאן דחמי ליה אתחייב ביה לאקרובי קמי כהנא - דדיוקנא קדישא לא ליתיב הכי. וכתיב איש או אשה כי יהיה בו נגע וגו', איש או אשה כי יהיה בעור בשרם בהרות וגו' - ולא כתיב בהו והובא.
ד אמר ליה: והא כתיב והאיש משה (במדבר יב ג), כי זה משה האיש (שמות לב א)! אמאי לא אקרי אדם?! אמר ליה: משום דאקרי 'עבד למלכא' דכתיב לא כן עבדי משה (במדבר יב ז), משה עבדי (יהושע א ב). ואוף הכי אקרי לגבי אדם דלעילא. אמר ליה: אי הכי והא כתיב ה' איש מלחמה (שמות טו ג) - ולא כתיב "אדם"!? אמר ליה: סוד ה' ליראיו! (תהלים כה יד) אמר ליה: אי הכי אנא בינייהו יתיב בכלא, ובאתר דא לא זכינא!
ה אמר ליה: זיל לרבי אבא! דאנא אוליפנא מניה על מנת דלא לגלאה. אזל לגבי דרבי אבא. אשכחיה דהוה דריש ואמר: אימתי אתקרי שלימותא דכולא? כד יתיב קודשא בריך הוא בכורסייא! ועד דלא יתיב בכורסייא - לא אשתכח שלימותא! דכתיב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה (יחזקאל א כו) - משמע דכתיב אדם דהוא כללא ושלימותא דכלא! אמר רבי יהודה: בריך רחמנא דאשכחית לך בהאי! אמר ליה: אי הכי הא כתיב ה' איש מלחמה (שמות טו ג)! ולא כתיב "אדם"!? אמר ליה: יאות שאלת!
ו תא חזי, התם לא אשתכח שלימותא דכלא, ובגיני כך אקרי איש. אבל הכא - שלימותא דכלא וכללא דכלא - בגין כך אקרי אדם. קארי עליה: טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף (תהלים קיט עב).
ז תו אמר ליה: כתיב אדם ובהמה (תהלים לו ז), ולא כתיב "איש ובהמה"!? אמר ליה: ולא?! והכתיב למאיש ועד בהמה (שמות יא ז). אבל מה דכתיב אדם ובהמה - כמה דכתיב מן הארז אשר בלבנון [ו]עד האזוב אשר יוצא בקיר (מ"א ה יג) - אורחיה דקרא הוא דנקיט עלאה מכלהו ונמיך מכלהו! אוף הכא עלאה מכלא - אדם, ונמיך מכלא בהמה.
ח אמר ליה: והא כתיב ואדם אין לעבוד את האדמה!? (בראשית ב ה) אמר ליה: תא חזי! דכל מה די בעלמא לא הוי אלא בגיניה דאדם, וכלהו בגיניה מתקיימי. ולא אתחזיאו בעלמא וכלהו אתעכבו - עד דייתי ההוא דאקרי אדם. הדא הוא דכתיב וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וגו' (שם) - טרם - "עד לא" כתרגומו, משום דדיוקנא עלאה לא אתחזי. הדא הוא דכתיב ואדם אין - כלומר כלהו אתעכבו בגיניה דהאי דיוקנא עד דאתחזי, ובגין כך לא אתברי האי דיוקנא אלא בדיוקנא דאתחזי ליה. הדא הוא דכתיב וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם (בראשית ב ז) - בשם מלא כמה דאוקימנא - דאיהו שלימותא דכלא וכללא דכלא.
ט תאנא: בששי נברא אדם בשעה שנשלם הכסא ונקרא כסא דכתיב שש מעלות לכסא (מ"א י יט). ולפיכך נברא האדם בששי שהוא ראוי לישב על הכסא. ותאנא: כיון דנברא אדם - אתתקן כלא וכל מה דלעילא ותתא. וכלא אתכליל באדם.
י תניא: אמר רבי יוסי, כתיב ודמות פניהם פני אדם (יחזקאל א י) - כללא דכלא וכלא כלילן בהאי דיוקנא! אמר רבי יהודה: והא כתיב ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן!? אמר ליה: כלא אנפי אדם הוו! ובההוא דיוקנא דאדם אתחזיין כל גוונין וכל דיוקנין! כמה דתנינן אנפוי אנפי נשרא. לא דהוא נשרא - אלא דאתחזי בדיוקנא דאדם, משום דכליל כל גוונין וכל דיוקנין.
יא אמר רבי יצחק: תא חזי, כל מאן דאיהו תחות שולטני דאדם אתקרי איש משום דאתתקן בגיני אדם - מדרגא אחרא דהוה ביה בקדמיתא. דתניא ברזא עלאה בספרא דצניעותא: כד אתברי אדם - נחת בדיוקנא קדישא עלאה. ונחתו עמיה תרין רוחין מתרין סטרין, מימינא ומשמאלא, כללא דאדם. ורוחא דימינא אתקרי 'נשמתא קדישא' דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים (בראשית ב ז). ורוחא דשמאלא אתקרי 'נפש חיה', והוה אזיל ונחית מעילא לתתא, ולא אתיישבא בהדי אחרא.
יב כד הוה עייל שבתא והוה חב אדם - אתעבידו מההוא רוחא שמאלא בריין מתפשטן בעלמא, ולא אסתיימו גופא דלהון, ואתחברו בהאי גופא דאדם בדכורא ונוקבא, ואתיילידו בעלמא. ואלין אקרון נגעי בני אדם. תאנא: עלאין מנייהו דלא אתדבקו לתתא ותליין באוירא, ושמעין מה דשמעין מלעילא, ומנייהו ידעין אינון אחרנין לתתא.
יג תנא: מן בוצינא דקרדינותא נפקין תלת מאה ועשרין וחמש ניצוצי, מתגלפין ומתאחדן כחדא מסטרא דגבורה דאקרון גבורות, ואתעביד חד גופא. וכד עיילין אלין בגופא אקרי איש. ולא איש דתנינן תם וישר איש צדיק. ואיש דהכא - איש מלחמה כתיב - דכלא סליק דינא וכלא כחדא! אמר רבי יהודה: "אמאי?" לא הוה בידיה. אתו שאילו קמיה דרבי שמעון. אמר לון: תו קשיא! דהא תנינן כתיב לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת (בראשית ב כג) - ותנינן מאן איש? דא חסד! והכא אמריתו דהוא דינא!

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0