Chapter 11: Zohar III:28b
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א אמר רבי אבא: תרין מדבחאן אינון לתתא ותרין לעילא. חד - פנימאה דכלא דמתקריב ביה קטרת פנימאה ודקה, קשורא דמהימנותא. וכהנא עלאה מכלא אקטר קטורתא דא בקשורא דמהימנותא. ודא אתקרי מזבח הזהב. ומהכא אתקטר ואתקשר קשרא דמהימנותא בחד קשרא. וחד מדבחא אחרא ואקרי מזבח הנחשת. ודא הוא לבר. ומיכאל השר הגדול מקריב עליה קרבנא נייחא דקב"ה. ולתתא - מזבח הזהב ומזבח הנחשת. בדא קטרת, ובדא חלבים ואמורים.
ב ועל דא כתיב שמן וקטרת ישמח לב (משלי כז ט) ולא כתיב "שמן וחלבין ואמורין ישמח" - אף על גב דאתבסמותא דרוגזא ודינא אינון. אבל שמן וקטרת - חדוותא דכלא איהו, ולא מסטרא דרוגזא ודינא. ודא מדבחא דאיהו פנימאה דקטרת - דקה בדקותא דכלא בקשורא דמהימנותא - אקרי קול דממה דקה. ובגין דאיהו מדבחא פנימאה דאתקשר בקשורא דמהימנותא -
ג מדבחא אחרא אקרי מזבח החיצון, ופנימאה אקרי מזבח ה'. אחרא אקרי מזבח הנחשת כמה דאת אמר מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל וגו' (מ"א ח סד). רבי יוסי אמר מהכא - וכליל על מזבחך (דברים לג י) - תרי. וכתיב 'על מזבחותי לרצון' (ישעיהו נו ז עיין שם=עיין שם).
ד רבי אבא אמר: כתיב ויבן משה מזבח וגו' (שמות יז טו) - לקבל ההוא פנימאה בנה האי. ועל דא אתקרי ה' נסי. מהו נסי? דרשים רשימא דאת קיימא קדישא. דבשעתא דעמלק אתא לאעברא האי רשימא קדישא מנייהו דישראל - האי מזבח קיימא לקבליה לנקמא ההוא נוקמא דאת קיימא. ועל דא אתקרי חרב נוקמת נקם ברית (ויקרא כו כה). ודא אתקנת להו לישראל רשימא קדישא. ומשה בנה לקבל האי מזבח וקרי ליה ה' נסי. ודא הוא מזבח פנימי - קול דממה דקה (מ"א יט יג).
ה ועל דא אש תמיד תוקד על המזבח וגו' - אש דאשתכח תדירא. ומאי איהו? אשא דיצחק. וכדין שמא דא אדנ"י. וכד יסדר עלה כהנא אינון אעין - אתבסמא בשמא, וקרינן לה בשמא דרחמי - ה'. וקרינן לה בשמא דא. ולזמנין קיימא כגוונא דא ולזמנין קיימא כגוונא דא. רבי שמעון אמר: תרי הוו! פנימאה קיימא על ההוא דלבר, ומנה אתזן. ואתקשרא דא בדא.
ו זה קרבן אהרן (ויקרא ו יג) רבי חזקיה פתח: צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו (תהלים קמה יז). צדיק ה' בכל דרכיו - הא תנינן, כמה אית לון לבני נשא לאסתכלא ביקרא דמאריהון ולא יסטו מארחייהו לבר! דהא בכל יומא ויומא דינא תלי בעלמא - בגין דעלמא על דינא אתברי וקיימא.
ז ועל דא בעי בר נש לאסתמרא מחובוי דלא ידע זמנא דדינא שריא עלוי. יתיב בביתיה - דינא שריא עלוי. נפק מביתיה לבר - דינא שריא עלוי, ולא ידע אי יתוב לביתיה אי לאו. נפק לארחא על אחת כמה וכמה דהא כדין דינא נפקא קמיה! הדא הוא דכתיב צדק לפניו יהלך (תהלים פה יד). בגין כך בעי לאקדמא ולמבעי רחמי קמי מלכא, בגין דישתזיב מן דינא בשעתא דשריא בעלמא, דהא כל יומא ויומא שריא דינא בעלמא. הדא הוא דכתיב ואל זועם בכל יום (תהלים ז יב).
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0