Chapter 5: Ra'ya Mehemna · Zohar III:27a
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א פקודא לעשות העולה כמשפטה, ועלה אתמר זאת תורת העולה וגו' (ויקרא ו ב). חמש אשים הוו נחתין על קרבנא: אש אוכל ואינו שותה, אש שותה ואינו אוכל, אש אוכל ושותה, אש אוכל לחים ויבשים, אש שאינו אוכל ואינו שותה. לקבלייהו אינון: זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה כל הלילה - חד, ואש המזבח - ב', אשר תאכל האש - ג', והאש על המזבח - ד', אש תמיד - ה'.
ב ואוקמוה מארי מתניתין, עולה כולה סלקא לגבוה. ודא בינה ה' - ה' מראות דילה. י' בת יחידה. ומראה כבוד ה' כאש אוכלת (שמות כד יז), ו' - אור דבת עינא. והיא אש שותה כל מיין דאורייתא ואוכלת כל קרבנין דצלותא. ואוכלת לחין ויבשין - אינון פשטי דאורייתא דאינון כעצים יבשים, ורזי אורייתא אינון כעצים לחים. והאי איהו אש אוכלת לחין ויבשין.
ג ועוד אוכלת לחים - כל קרבנין דהוו קרבין בצלותא על מצות עשה, ויבשין - כל קרבנין דהוו קרבין בצלותא על מצות לא תעשה. והאי איהו סקילה שריפה הרג וחנק על מצות עשה ועל מצות לא תעשה. אלין אינון קרבניא דשכינתא - צלותא דפקודין דעשה ולא תעשה. ולקבל ה' מראות אלין תקינו ה' צלותי ביומא דכפורי, ולקבל בת עינא - אינון עשרת ימי התשובה, ו' - לקבל אור דבת עינא, ה' ענויין לקבל ה' בתראה:
ד פקודא בתר דא לעשות החטאת כמשפטה. תנאים ואמוראים! אתון דמסטרא דמדות דקודשא בריך הוא אתיתו! דטרחתון סגי לנקאה ברתא דילי דאיהי הלכה מאלין קליפין דערב רב - קושיין בישין דלית לון תירוץ ולא פרוקא! דעלייהו אתמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות (קהלת א טו) אלא אתמר תיקו בהון, וכל 'תיקו' דאסורא לחומרא. ואיהו תיקו חסר ן' - דלית ליה תיקון. חסר ן' דאיהו עלמא דאתי. דתיקו דעלמא דאתי - שתיקה, כגון שתוק כך עלה במחשבה.
ה ואית קושיין דאינון לבושין דהלכה דאתמר בהון משבצות זהב. הדא הוא דכתיב כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה (תהלים מה יד). ואתון פסקין לון בכמה פסקות, ולבתר מתקנין ומפרקין לון בכמה פרוקין.
ו ואי חסר שום פסק ממתניתא - כמה דאוקמוה זה חסר מן המשנה - אתון מתקנין לון! והאי הוא 'חסרון שיוכל להמנות'. ואי ייתי טפש ויפיק שום ביש על ההוא אומנא דחתיך לבושין ויימא "וכי אורייתא איהי חסרה?! והא כתיב תורת ה' תמימה (תהלים יט) - תמימה בכל אברין דגופא דאינון רמ"ח פקודין, הדא הוא דכתיב כלך יפה רעיתי ומום אין בך (שיר ד ז) - תמימה בלבושהא. ואיך חסר מן המשנה?!".
ז אתון תימרון ליה: "דוק ותשכח חתיכה ותשכח לה מעורבת בשאר פסקות ומשניות! דאורח אומנא למחתך לבושין בכמה חתיכות. ותלמיד דלאו איהו בקי למקשר ההלכה באינון חתיכות - מתחלפי ליה פסקות וקושיין ולא אשכח לון פרוקא. עד דייתי אומנא ופריק לון כל אלין ספקות דלהון". בההוא זמנא 'הלכה' דאיהי ברתא סליקת קדם מלכא שלימא בכלא - בגופא בלבושהא ובתכשיטהא - ואתקיים בה וראיתיה לזכור ברית עולם (בראשית ט טז). ולזמנין אית לאומנא תלמיד בקי דישדר ליה לתקנא לון.
ח קמו כלהו ואמרו: "ודאי אנת הוא אומנא רעיא מהימנא דאתמר בך משה קבל תורה מסיני! ומתמן ואילך כלהו תלמידים אינון דילך! מן יהושע עד סוף כל דרין! הדא הוא דאמרינן ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים - עד סוף כלהו. תלמיד בקי דילך מאן הוא? הא חזינא דאתמר הכל יהא מונח עד שיבא אליהו".
ט אמר לון: "ודאי הכי הוא! דאיהו תלמיד חבר דעליה אתמר בן אהרן הכהן (במדבר כה יא) ". "כגוונא דאתמר באהרן הוא יהיה לך לפה (שמות ד טז) - הכי נמי בריה יהיה לי לפה, דאיהי אורייתא דבעל פה! בגין דהיכי דהוינא בקדמיתא כבד פה וכבד לשון - הכי יוקים לי קודשא בריך הוא! כבד פה - באורייתא דבעל פה, וכבד לשון - באורייתא שבכתב. דלא יימרון אלין דלא אשתמודעון לי "אחרא איהו!". ואליהו הוא יהיה לי לפה! ייתי לתקנא כל אלין ספיקות ולפרקא לון!"
י בההוא זמנא זאת תורת העולה! ברתא דהות מהדקא שפלה בגלותא - סליקת על כל דרגין דלעילא! הדא הוא דכתיב רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה (משלי לא כט). וסליקו דילה תהא לאבא דאיהו לימינא חסד, דביה הרוצה להחכים ידרים. מתמן חכמ"ה - כ"ח מ"ה.
יא אמר חד תנא: בודאי בגין דא אתמר בך מוליך לימין משה (ישעיה סג יב) בגין כלה דילך - דלא יהא לך שלימו אלא בה. דכד אנת תהא שלימא בה אתמר בך פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת (במדבר יב ח). במראה - כגוונא דכלה דאתפשטת מלבושהא ומתייחדת עם בעלה בקירוב בשר, ברמ"ח אברים דילה, ולא כסיאת אבר חד מינה. והאי איהו במראה - רמ"ח בחושבן.
יב אמר בוצינא קדישא: בקדמיתא אתחזי לך האי חיזו דאתמר בה במראה - דאיהו לך המראה הגדול בסנה דאדכר ביה חמש זמנין הסנה (שמות ג ב ד). וכען אתגלייא לך חיזו דא ברמ"ח פקודין, דאינון בחמשה חומשי תורה. ולא בחידות - דאינון לבושין דילה, דבהון חזו כל נביאי. דלית ארח לאתגלאה כַלה בקירוב בשר אלא לחתן דילה.
יג בההוא זמנא יתקיים בהו ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו (בראשית ב כה) כגון אדם ואשתו. דכבר אתעבר ערבוביא בישא ערב רב קושיא בישא מעלמא, דאינון עריין דקודשא בריך הוא ושכינתיה, עריין דישראל. כל שכן עריין דילך רעיא מהימנא ומהלכה דילך! דבגינייהו צריך לכסאה רזין דאורייתא, כמה דאוקמוה כבוד אלהים הסתר דבר (משלי כה ב), עד דמתעברין מעלמא. ולית 'מלכים' אלא ישראל כמה דאוקמוה כל ישראל בני מלכים הם. בההוא זמנא וכבוד מלכים חקור דבר. אמר רעיא מהימנא: בריך אנת לעתיק יומין דמתמן אנת! כענפא דאתפשט מאילנא - הכי נשמתך ענפא מניה!
יד תנאים ואמוראין! הא ודאי עולה וחטאת ואשם - תלת פקודין - אינון תלת אבהן. שלמים - מטרוניתא - אתר דאיהו תשלומין דכלא. כגוונא דיומא קדמאה דחג -
טו 'מי שלא חג ביום ראשון אין תשלומין לראשון'. ושאר יומין תשלומין זה בזה. ובהון 'וחסרון יוכל להמנות'. אבל מי שלא חג יום טוב הראשון של חג - עליה אתמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות (קהלת א טו). והאי איהו 'חטאת' דמעכב ל'עולה'. מאי טעמא? חטא איהו דכר, חטאת נוקבא. ולזמנין דהא אתבסם חטאת ואתפרש מעולה כההוא שעיר דאתמר ושעיר עזים אחד לחטאת (במדבר כח טו).
טז אשם תלוי - אחיד בתרוייהו, כמאן דאחיד לכאן ולכאן. ואיהו תלוי באמצעיתא, כגון הכל תלוי עד שיבא אליהו ויפריש לה מתמן - הכי אשם תלוי איהו אחיד בתרוייהו, עד דיהבין ליה מזונא דיליה שוחד דיליה ויתפרש מתמן, ומתקרבין אברין דכלה דא לדא. דהכי איהו אשם וחטאת כסרכות דאחידן בריאה, ולא מניחין לה לפרחא לסלקא לגבי עילא, לנשבא ברוחא דקודשא.
יז שה איהו לעולה דכתיב ואיה השה לעולה (בראשית כב ז), ואתמר ביה שה תמים זכר (שמות יב ה) - הדא הוא דכתיב ויעקב איש תם (בראשית כה כז). והא צריך למשאל דהא שה איהו לימינא, שעיר איהו לשמאלא - דהיינו שעיר עזים אחד לחטאת. ואית שעיר ואית שעיר. שעיר אחד לה', ושעיר אחד לעזאזל. והיינו דכתיב ונתן אהרן על שני השעירים גורלות, גורל אחד לה', וגורל אחד לעזאזל (ויקרא טז ח). ובההוא שעיר אתמר בעשו איש שעיר (בראשית כז יא). ודא כבד דנטיל כל אינון שמרים דדם דמתמן שחין אבעבועות פורחות, ספחת וכל מיני צרעת. והיינו דכתיב ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזירה (ויקרא טז כב). ואינון עונות תם דאיהו לבא. וכדין אתפרש מלערבא בלבא, וכדין אתבסם. ואיהו כבד באלין חובין, ולא קל לסלקא לגבי יעקב איש תם. חדו מארי מתניתין דמתיבתאן דקא נחתי עם תנאין ואמוראין!
יח קם חד מנייהו ואמר: רעיא מהימנא! הב לי רשו למשאל בתר דזכינא למשמע מלין יקירין אלין מפומך! דאורייתא דא דנפקת מפומך - יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה (משלי ג טו). ועם כל דא - הלכה היא וללמוד אני צריך! הא שעיר דעזאזל - שפיר! אשם תלוי - באן אתר איהו?
יט אמר ליה: בריך אנת ברי! שפיר קא שאלת! אלא מה עמודא דאמצעיתא אחיד ביה ימינא ושמאלא, דאינון חסד וגבורה, כגופא דאחיד בין תרין דרועין דבר נש, או כנשר דאחידן ביה תרין גדפין לפרחא בהון, וכיונה דאחידת בה תרין גדפין דאמתילת לאורייתא, וגדפין דילה למצות עשה. ובהון היא העולה - ופרחת לעילא.הכי פקודין דלא תעשה אינון תפישו דילה כגון צפרים הנאחזים בפח! וכל תפשין דילה דמעכבין לה לפרחא אתקריאו 'סרכות', כאלין סרכות דמעכבי לכנפי ריאה לנשבא.
כ הכי חטאת דישראל! אחיד בגדפוי דשכינתא דאינון חיוון דכרסיא, דלא תהא עולה בהון בזכוון דישראל לגבי קודשא בריך הוא. ומעכבין לה ומכבידין גדפהא. חי"ת חי"ת - חטאות דלהון. ואשם - אימא דערב רב! סרכא אחידת בכרסיא דתמן מטרוניתא. ולא מנחת לה לסלקא מגלותא. וזכוון אחידן בה לסלקא. אשתארת באוירא - כגון סרכא תלויה באוירא. ודא עמודא דאמצעיתא. הכי אשם תלוי בצדיק, דאיהו אחיד בין שמיא וארעא.
כא חטאת איהי יותרת הכבד - אכבידת עלה בחטאות דלכלוכין דחובין דישראל. כגוונא דכבד מכביד שמרים דאינון דמים על ערקין דלבא - הכי אלין חטאות מכבידין על גדפוי דשכינתא, דאינון פקודין דעשה דדמיין לכנפי יונה. לא תעשה - כד אינון מכבידין על עשה - דאינון כד חובין דישראל מרובין מזכוון, אתמר באורייתא דאיהו גופא ותשלך אמת ארצה (דניאל ח יב), ואיהי צווחת נתנני ה' בידי לא אוכל קום (איכה א יד), נפלה לא תוסיף קום (עמוס ה ב).
כב ובגין דא תקינו תנאים ואמוראים צלותין באתר דקרבנין לאעברא חטאות ואשמות מינה! ובגין דא תקינו צלותא דשחרית כקרבן השחר, וצלותא דמנחה כקרבן בין הערבים, וצלותא דערבית כאמורים ופדרים דהוו מתאכלים כל הלילה. ותלת אבהן דתקינו תלת צלותין - לקבל מרכבתא דאינון קטירין בה. כמה דאוקמוה האבות הן הן המרכבה - דאינון פני אריה אל הימין לארבעתם וגו':
כג אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה רבי חייא פתח: ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעלה (בראשית כב ז). ויאמר...ויאמר תלת זמנין דיצחק ויאמר חד דאברהם - אמאי הכי? אלא שלש למעשה בראשית - דאינון תלת דיצחק הוו, וחד דאברהם ברביעי דכתיב הנני בני - דחיקא הנני! וכתיב יהי מארת ברקיע השמים (בראשית א יד) - מארת חסר.
כד ואי תימא ויאמר ויאמר יתיר אינון! אלא אינון סתימין הוו במחשבה ואלין אתגליין מגו חשוכא! ויאמר יצחק אל אברהם - וכתיב ויאמר אלהי"ם יהי אור ויהי אור. ויאמר אבי - וכתיב ויאמר אלהי"ם יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. ויאמר הנה האש - ויאמר אלהי"ם יקוו המים. ויאמר הנני - ויאמר אלהים יהי מארת
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0