Zohar II:200a

Chapter 10: Zohar II:200a

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א ותא חזי, בכל יומא כרוזא קארי: כל בני עלמא! בכו קיימא מלה דא! ודא הוא קחו מאתכם תרומה לה'. ואי תימא דקשיא מלה עלייכו - כל נדיב לבו יביאה.
ב מהו יביאה? אלא מהכא אוליפנא רזא לצלותא, דבר נש דדחיל למאריה ומכוין לביה ורעותיה בצלותא - אתקין תקונא דלעילא כמה דאוקימנא. בקדמיתא בשירין ותושבחן דקאמרין מלאכין עלאין לעילא, ובההוא סדורא דתושבחן דקא אמרי ישראל לתתא, איהי קשיטת גרמהא ואתתקנת בתקונהא, כאתתא דאתקשטת לבעלה.
ג ובסדורא דצלותא - בההוא תקונא דצלותא דמיושב - אתקינו עולמתהא וכל אינון דילה ומתקשטן כל אינון בהדה. לבתר דאתתקן כלא ואתסדרו - כד מטו לאמת ויציב - כדין כלא מתתקנא, איהי ועולמתהא. עד דמטו לגאל ישראל - כדין אצטריך למיקם כלא על קיומייהו.
ד בגין דכד בר נש מטי לאמת ויציב וכלא אתתקן - עולמתהא נטלי לה, ואיהי נטילת גרמה, לגבי מלכא עלאה. כיון דמטו לגאל ישראל - כדין מלכא קדישא עלאה נטיל בדרגוי, ונפיק לקבלא לה.
ה ואנן מקמי מלכא עלאה בעינן לקיימא על קיומנא באימתא ברעדה. דהא כדין אושיט ימיניה לגבה, ולבתר שמאליה דשוי לה תחות רישה, ולבתר מתחבקו תרווייהו כחדא בנשיקו. ואלין אינון תלת קדמייתא. ובעי בר נש לשוואה לביה ורעותיה ולכוונא בכל הני תקונין וסדורין דצלותא; פומיה ולביה ורעותיה כחדא.
ו השתא דמלכא עלאה ומטרוניתא אינון בחבורא בחדוה באינון נשיקין - מאן דאצטריך למשאל שאלתין ישאל, דהא כדין שעתא דרעותא איהו. כיון דשאיל בר נש שאלתוי מקמי מלכא ומטרוניתא - כדין יתקין גרמיה ברעותיה ולביה לתלתא אחרנין, לאתערא חדוה דטמירו; דהא מאלין תלת אתברכא בדבקותא אחרא. ויתקין בר נש גרמיה למיפק מקמייהו ולאנחא לון בחדוה גניזא דאלין תלת, ועם כל דא דיהא רעותיה דיתברכון תתאי מאינון ברכאן דחדוה טמירא.
ז וכדין אצטריך למנפל על אנפוי ולממסר נפשיה בשעתא דאיהי נקטא נפשין ורוחין - כדין איהי שעתא לממסר נפשיה בגו אינון נפשין דאיהי נקטא, דהא כדין צרורא דחיי איהו כדקא יאות.
ח מלה דא שמענא ברזין דבוצינא קדישא, ולא אתייהיב לי רשו לגלאה בר לכו חסידי עליונין! דאי בההיא שעתא - דאיהי נקטא נפשין ורוחין ברעו דדביקותא חדא - איהו ישוי לביה ורעותיה לדא ויהיב נפשיה בדבקותא בההוא רעותא לאכללא לה בההוא דבקותא - אי אתקבלת בההיא שעתא בההוא רעותא דאינון נפשין רוחין ונשמתין דאיהי נקטא - האי איהו בר נש דאתצריר בצרורא דחיי בהאי עלמא ובעלמא דאתי.
ט ותו דבעיא לאתכללא מכל סטרין מלכא ומטרוניתא; מלעילא ומתתא. ולאתעטרא בנשמתין בכל סטרין; אתעטרת בנשמתין מלעילא, ואתעטרת בנשמתין מתתא. ואי בר נש יכוין לביה ורעותיה לכל דא וימסר נפשיה מתתא בדביקותא ברעותא כמה דאתמר - כדין קודשא בריך הוא קארי ליה שלום לתתא, כגוונא דההוא שלום דלעילא; ההוא דבריך לה למטרוניתא ואכליל לה ואעטר לה בכל עטרין.
י אוף הכי האי בר נש - קודשא בריך הוא קרי ליה שלום לתתא כמה דאת אמר ויקרא לו ה' שלום (שופטים ו כד). וכל יומוי הכי קראן ליה לעילא שלום, בגין דאכליל ואעטר למטרוניתא לתתא, כגוונא דההוא שלום לעילא.
יא וכד אסתלק ההוא בר נש מהאי עלמא - נשמתיה סלקא ובקעא בכל אינון רקיעין, ולית מאן דימחי בידה. וקודשא בריך הוא קרי לה ואמר יבא שלום (ישעיה נז ב). ושכינתא אמרה ינוחו על משכבותם וגו'. ויפתחון לה תליסר טורי דאפרסמונא דכיא, ולא יהא מאן דימחי בידה. ועל דא זכאה איהו מאן דישוי לביה ורעותיה לדא! ועל דא כתיב כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' לגבי מלכא עלאה, כמה דאתמר.
יב ארים רבי אבא קליה ואמר: ווי רבי שמעון! אנת בחיין ואנא בכינא עלך! לא עלך בכינא - אלא בכינא על חברייא ובכינא על עלמא! רבי שמעון כבוצינא דשרגא דאדליק לעילא ואדליק לתתא. ובנהורא דאדליק לתתא - נהירין כל בני עלמא. ווי לעלמא כד יסתלק נהורא דלתתא בנהורא דלעילא! מאן ינהיר נהורא דאורייתא לעלמא! קם רבי אבא ונשיק לרבי חייא. אמר ליה: מלין אלין הוו תחות ידך, ועל דא קודשא בריך הוא שדרני עד הכא לאתחברא עמכון - זכאה חולקי!
יג רבי יוסי פתח קרא אבתריה ואמר וכל חכם לב בכם יבאו ויעשו וגו'. האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי, בשעתא דאמר קודשא בריך הוא למשה הבו לכם אנשים חכמים ונבונים (דברים א יג) - אשגח בכל ישראל ולא אשכח נבונים. הדא הוא דכתיב ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים, ואלו נבונים לא כתיב. ואי תימא דנבון איהו דרגא עלאה מחכם - הכי איהו ודאי.
יד מה בין האי להאי? חכם - הא אוקמוה דאפילו תלמיד המחכים לרביה אקרי 'חכם'. חכם דידע לגרמיה כל מה דאצטריך. נבון - כמה דרגין אית ביה; דאסתכל בכלא וידע בדיליה ובאחרנין. וסימנך יודע צדיק נפש בהמתו (משלי יב י), צדיק מושל יראת אלהי"ם (שמואל ב כג ג). והכא חכם לב דייקא - בלב חכם ולא באתרא אחרא, בגין דקיימא בלב. ונבון לעילא ותתא אסתכל בדיליה ובאחרנין.

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0