Zohar II:204a

Chapter 14: Zohar II:204a

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א האי נקודה תתאה כד סלקא ואתחזיאת ואתקשיטת - כדין כל חדוה אשתכח לעילא ותתא, ועלמין כלהו בחדוה. ובהאי ליליא - האי נקודה אתפשט נהורהא ופריש גדפוי על עלמא, וכל שלטונין אחרנין מתעברן, ונטירו אשתכח על עלמא.
ב וכדין אתוסף רוח נשמתא בישראל על כל חד וחד, ובההיא נשמתא יתירא נשיין כל עצבא וחימתא, ולא אשתכח בר חדוה לעילא ותתא. ההוא רוחא דנחית ואתוסף בבני עלמא - כד נחית - אתסחי בבוסמין דגנתא דעדן, ונחית ושרא על עמא קדישא.
ג בההיא שעתא דההוא רוחא נחית - נחתין עמה לגו גנתא דעדן שתין רתיכין מתעטרין לשית סטרין. וכד מטי לגנתא דעדן - כדין כל אינון רוחין ונשמתין דגנתא דעדן - כלהו מתעטרי בההוא רוחא, וכרוזי קרי ואמר: זכאין אתון ישראל עמא קדישא, דרעותא דמאריכון אתער לגבייכו!
ד רזא דרזין לידעי חכמתא. זכאין אינון כד האי רוחא אתער! האי רוחא איהו אתפשטותא דהאי נקודה, ונפקא מינה ואתפשטא בעלמא. וההוא הוי רזא דשבת דשרא לתתא, ועל דא כתיב ביה 'שמירה' - ושמרו בני ישראל את השבת (שמות לא יז). והא אוקמוה, "שבת" לא כתיב אלא את השבת - לאסגאה ההוא רוחא דשרי על כלא. ואצטריך לנטרא ליה הואיל וקיימא עמיה דבר נש, ועל דא כתיב כל שומר שבת מחללו (ישעיה נו ב).
ה בהאי רזא אית רזא אחרא, האי רוחא אתהני בהאי יומא מהנאותן דישראל ומענוגא דלהון. ובגין דא בעי למיהב ליה ענוגא במיכלא ובמשתיא, תלת זמנין בתלת סעודתין דתלת דרגי מהימנותא כמה דאוקמוה. והאי נטיל חדוה וענוגא באינון סעודתי דישראל. זכאה חולקיה מאן דאהני ליה ומענג ליה בהאי יומא.
ו האי רוחא אתהני כל שיתא יומין מרוחא עלאה דעתיקא דכל עתיקין. וביומא דשבתא - כיון דנחית ואתסחי בגנתא דעדן בליליא - אתענג מענוגא דגופא בסעודתי דמהימנותא, ואתענג האי רוחא מעילא ותתא, ואתרוי בכל סטרין בענוגא דלעילא ותתא.
ז והואיל וקיימא עמיה דבר נש - אצטריך ליה לנטרא ליה. ועל דא כתיב ושמרו בני ישראל את השבת. שבת - דא הוא ההיא נקודה תתאה. את השבת - דא הוא האי רוחא, אתפשטותא דההיא נקודה. ההוא אתפשטותא - כד אתוסף קדושן וברכאן מלעילא על ההיא נקודה - אתנהיר כלא, ואתעביד רוחא נהירא בכל סטרין; אתפלג לעילא ונהיר, ואתפלג לתתא ונהיר. ודא הוא דכתיב ביני ובין בני ישראל - חולק אחסנא אית לן כחדא.
ח חולקא דלעילא אתעטר בהאי יומא מענוגא עלאה קדישא, ואתהני מזיוא עלאה דעתיקא דכל עתיקין. חולקא תתאה אתעטר בהאי יומא מענוגא דלתתא, דאתהני בהני סעודתי. ועל דא בעי לענגא ליה במיכלא ובמשתיא בלבושי יקר ובחדוה דכלא.
ט וכד מתעטרא האי חולקא לתתא ואתנטיר כמה דאצטריך - סלקא לעילא ואתחברא בההוא חולקא אחרא, והאי נקודה נטיל כלא מעילא ותתא, ואתכלילא מכל סטרין. ובגין דמתעטרא בשבת מעילא ומתתא - כל שאר יומין יהיב חילא לכלא, ואתייהיב ליה שולטנו מעילא ומתתא. וברזין דספרא דשלמה מלכא אשתכח רזא דא, ואוקמיה בוצינא קדישא, זכאה חולקיהון דישראל!
י כתיב וינפש ואוקמוה ווי נפש דאבדת. ושפיר איהו. אבל אי הכי - "ווי גופא" אצטריך למימר דמניה אבדת נפש?! אבל רזא דמלה - בבר נש אית נפש דנטלא ומשיך לגביה להאי רוחא מערב שבת. וההוא רוחא שריא בגווה דההיא נפש, ודיירא בה כל יומא דשבתא. וכדין ההוא נפש יתיר ברבויא ותועלתא יתיר ממה דהוה.
יא ועל דא תנינן, כל נפשאן דישראל מתעטרן ביומא דשבתא, ועטרא דלהון דשריא האי רוחא בגוייהו. כיון דנפק שבתא וההוא רוחא סלקא לעילא - כדין ווי לנפש דאבדת מה דאבדת; אבדת ההוא עטרא עלאה וההוא חילא קדישא דהוה בה. ודא הוא וינפש - ווי נפש דאבדת מה דאבדת.
יב עונתן דחכימין דידעי רזין עלאין - מליליא דשבתא לליליא דשבתא. ואוקמוה. אבל מלה דא שאילנא לבוצינא קדישא, דהא חזינן דהאי כתרא תתאה נקטא מה דנקטא ביממא, ובליליא יהיב מזונא לכל חיליה, כמה דאוקמוה, דכתיב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה (משלי לא טז); נקטא ביממא ויהבא בליליא. והשתא אמר מר דזווגא אשתכח בהאי ליליא?
יג אמר - ודאי זווגא אשתכח בליליא דא. מאי טעמא? בגין דהאי ליליא אפרישת נשמתין לכל אינון חכימין דידעין רזין דחכמתא, וחבורא וזווגא לא אשתכח ביומא אחרא בכל חדוה בלא ערבוביא אחרא כגון דא. בגין דאינון נשמתין דפליגת - פליגת לון בחכימין בצדיקים בחסידין כדקא יאות. ותו - בכל ליליא וליליא זווגא אשתכח ודאי. אימתי? בפלגות ליליא, והא אוקימנא. אבל לא בכל סטרין כהאי זווגא.
יד ובגין דא חכימין דידעין רזין, בעיין לסדרא שמושא דלהון בהאי ליליא. מאי טעמא? בגין דכל יומי דשבתא אית לון רוחא אחרא דשרא על עלמא, ובהאי ליליא אית לון רוחא אחרא קדישא עלאה דנחתא לבני קדישין. וההוא רוחא נשיב מעתיקא דכל עתיקין, ונחתא לגו נקודה תתאה למיהב בה נייחא לכלא. ודא אתפליג לכל סטרין לעילא ותתא, כמה דאת אמר ביני ובין בני ישראל.
טו וכד אינון חכימין יתבין בההוא רוחא קדישא רוחא עלאה - בעאן לשמשא ערסייהו. דהאי רוחא אמשיך אבתריה לתתא כל אינון נשמתין קדישין, וירתין קדישי עליונין בהאי רוחא נשמתין קדישין לבניהון כדקא יאות.

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0