Zohar II:209b

Chapter 24: Zohar II:209b

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א בגנתא דעדן דלתתא - רקיעא דקיימא עליה אית ביה רזין עלאין. כד עבד קודשא בריך הוא רקיעא - אייתי אש ומים מגו כורסי יקריה ושתף לון כחדא, ועבד מנהון רקיעא לתתא, ואתפשטו, עד דמטו לההוא אתר דגנתא דעדן ויתבו. מה עבד קודשא בריך הוא? נטל משמים עלאין קדישין אש ומים אחרנין, דמשתכחין ולא משתכחין, דאתגליין ולא אתגליין, ומאינון אש ומים דאתנטלו משמים עלאין עבד מנייהו מתיחו דרקיעא, ומתח ליה על האי גנתא דלתתא, ומתחבר גו רקיעא אחרא.
ב ארבע גוונין בההוא מתיחו דרקיעא דעל גנתא - חיור וסומק ירוק ואוכם. לגבי הני גוונין אית ארבע פתחין, לתתא מההוא מתיחו דרקיעא, ואינון פתחין לארבע סטרין דרקיעא דעל גבי גנתא, מאינון אש ומים דאתעביד מנהון ההוא רקיעא. ומתפתחין בארבע פתחין ארבע נהורין.
ג לסטר ימינא - בההוא פתחא, מגו מתיחו דסטר מיא, נהרין תרין נהורין באינון תרין פתחין; בפתחא דימינא ובפתחא דאיהו לקבל אנפין.
ד גו נהורא דנהיר לסטר ימינא, אתרשים את חד נהיר ובליט (נ"א ולהיט), ונציץ בנציצו מגו ההוא נהורא, ואיהו את מ', וקיימא באמצעיתא דההוא נהורא דפתחא. את דא סלקא ונחתא, ולא קאים באתר חד. ההוא נהורא נטיל לההוא את ואפיק לה - בגין כך לא קיימא באתר חד.
ה גו נהורא דנהיר בסטרא דאיהו לקבל אנפין אתרשים את חד דנהיר ובליט, ונציץ בנציצו גו ההוא נהורא, ואיהי את ר', ולזמנין אתחזי ב', וקיימא באמצעיתא דההוא נהורא דפתחא, וסלקא ונחתא, לזמנין אתגליא ולזמנין לא אתגליא, ולא קיימא באתר חד. אלין תרין אתוון קיימין. וכד נשמתא דצדיקיא עאלת בגנתא דעדן - אלין תרין אתוון נפקין מגו ההוא נהורא, וקיימין על ההיא נשמתא, וסלקי ונחתי.
ו כדין מאינון תרין פתחין, מקדמי ונחתי מעילא תרין רתיכין; רתיכא חדא עלאה דאיהי רתיכא דמיכא"ל רב סגנין, רתיכא תניינא דאיהי רתיכא מההוא רב ממנא דאקרי בוא"ל, ודא איהו שמשא יקירא דאקרי רפאל. ואלין נחתין וקיימין על נשמתא ואמרין לה שלום בואך! יבא שלום יבא שלום!. כדין אינון תרין אתוון סלקין וקיימין באתרייהו, ואתגניזו גו ההוא נהורא דאינון פתחין.
ז תרין פתחין אחרנין - תרין נהורין אחרנין קא מלהטין מנהירו דאשא באינון פתחין; חד לסטר שמאלא וחד לאחורא. תרין אתוון אחרנין מלהטין באינון נהורין ונציצין בגווייהו - את חד ג', ואת חד נ'. וכד אתוון קדמאי מתהדרן לאתרייהו - אלין תרין אחרנין נציצין, סלקין ונחתין, נפקין מאינון נהורין, וקיימין על נשמתא.
ח כדין נחתין תרין רתיכין מאינון תרין פתחין. רתיכא חדא איהו רתיכא דגבריאל רב ממנא ויקירא, רתיכא תניינא איהי רתיכא אחרא קדישא דנוריא"ל רב ממנא. ונחתין מאינון פתחין וקיימין על נשמתא, ואתוון מתהדרן לאתרייהו.
ט כדין אלין תרין רתיכין עאלין לגו היכלא חדא טמירא דגנתא דאקרי אהלו"ת, ותמן תריסר זיני בוסמין גניזין, דכתיב (שיר ד יד) נרד וכרכם קנה וקנמון וגו'. ואינון תריסר זיני דבוסמין דלתתא.
י ותמן כל אינון לבושין דנשמתין דאתחזון לאתלבשא בהו כל חד וחד כדקא חזי. בההוא לבושא אתרשימו כל אינון עובדין טבין דעבד בהאי עלמא, וכלהו רשימין ביה. ומכריזי האי איהו לבושא דפלניא!. ונטלין לההוא לבושא ואתלבשת ביה ההיא נשמתא דצדיקיא בגנתא, כגוונא דדיוקנא דהאי עלמא.
יא והני מילי מתלתין יומין ואילך. דהא כל תלתין יומין לית לך נשמתא דלא תקבל עונשא עד לא תיעול לגנתא דעדן. כיון דקבילת עונשא - עאלת לגנתא דעדן, כמה דאוקמוה, לבתר דאתלבנת אתלבשת. כיון דאתלבשת בהאי לבושא - יהבין לה אתר כמה דאתחזי לה. כדין כל אינון אתוון נחתין, וסלקין אינון רתיכין.
יב ההוא רקיעא אהדר תרין זמנין בכל יומא בההוא נטילו דהאי רקיעא אחרא דמתדבק ביה. והאי רקיעא לא נפיק לבר מגנתא. רקיעא דא מרקמא בכל זיני גוונין.
יג תרין ועשרין אתוון רשימין מחקקן בההוא רקיעא, כל את ואת נטיף טלא מטלא דלעילא על גנתא. ומההוא טלא דאתוון - אתסחיין אינון נשמתין ומתסיין בתר דטבלו בנהר דינור לאתדכאה. וטלא לא נחית אלא מגו אתוון דרשימין ומחקקן בההוא רקיעא, בגין דאינון אתוון כללא דאורייתא, וההוא רקיעא רזא דאורייתא, דהא מאש ומים דאורייתא אתעביד.
יד ועל דא אינון נגדין טלא על כל אינון דאשתדלו באורייתא לשמה בהאי עלמא. ואלין מלין רשימין בגנתא דעדן, וסלקין עד ההוא רקיעא, ונטלין מאינון אתוון ההוא טלא, לאתזנא ההיא נשמתא. הדא הוא דכתיב (דברים לב ב) יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי.
טו באמצעיתא דהאי רקיעא קיימא פתחא חדא לקבל פתחא דהיכלא דלעילא, דבההוא פתחא פרחין נשמתין מגנתא דלתתא לעילא, בחד עמודא דנעיץ בגנתא עד ההוא פתחא.
טז גו ההוא עמודא בההוא פתחא - דאיהו באמצעיתא דרקיעא דבגנתא - עאלין בגוה תלת גוונין דנהורא כלילן כחדא, ונהרן לגוונין דההוא עמודא, וכדין עמודא דא נציץ ואתלהיט בכמה גוונין דמתלהטן. בכל שעתא נהרין צדיקיא מההוא זיוא עלאה, אבל בכל שבתא ושבתא ובכל ריש ירחא - אתגלייא שכינתא יתיר משאר זמני בהאי רקיעא, ואתיין כלהו צדיקיא וסגדין לגביה.
יז זכאה חולקיה מאן דזכי להני לבושי דקאמרן, דמתלבשן בהו צדיקיא בגנתא דעדן לתתא! אלין מעובדין טבין דעביד בר נש בהאי עלמא בפקודי אורייתא, ובהון קיימא נשמתא בגנתא דעדן לתתא, ואתלבשת בהני לבושין יקירין.
יח כד סלקא נשמתא בההוא פתחא דרקיעא לעילא - אזדמנן לה לבושין אחרנין יקירין עלאין, דאינון מרעותא וכונה דלבא באורייתא ובצלותא. דכד סלקא ההוא רעותא לעילא, מתעטר בה מאן דמתעטרא, ואשתאר חולקא לההוא בר נש, ואתעבד מניה לבושין דנהורא לאתלבשא בהו נשמתא לסלקא לעילא. ואף על גב דאוקמוה דאינון לבושין בעובדין תליין - אלין לא תליין אלא ברעותא דרוחא כמה דאתמר, לקיימא גו מלאכין רוחין קדישין. ודא איהו ברירו דמלה. ובוצינא קדישא אוליף הכי מאליהו: לבושין דלתתא בגנתא דארעא - בעובדין, לבושין דלעילא - ברעותא וכוונא דרוחא בלבא.
יט ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו' (בראשית ב י) - הא אוקמוה, אבל בהאי גנתא דלתתא נהר יוצא מעדן ודאי. ואצטריך למנדע האי נהר דנפיק בגנתא דלתתא - באן אתר עקרא ושרשא דיליה? באן אתר? בעדן. עדן - דא רזא עלאה איהו, ולא אתייהיב רשו לשלטאה ביה עינא דסכלתנו. ורזא דמלה, אלמלי אתר דא אתמסר לתתא לאתגלאה - אתר דעדן עלאה קדישא אתמסר אוף הכי למנדע. אלא בגין טמירו דיקרא דעדן עלאה קדישא - אתטמר ואתגניז עדן תתאה, דההוא נהר נגיד ונפיק מניה, ועל דא לא אתמסר לאתגלאה אפילו לאינון נשמתין דבגנתא דעדן.
כ כמה דהאי נהר אתפרש ונפיק מגו עדן לאשקאה לגנתא דלעילא - הכי נמי מגו ההוא פתחא דאמצעיתא דגנתא נפיק חד נהורא דאתפרש לארבע סטרין, בארבע פתחין דקאמרן, אתר דקיימין אינון אתוון רשימן. וההוא נהורא דאתפרש לארבע נהורין בארבע אתוון דניצוצין - נפיק מעדן אתר דזהרא נקודה תתאה לעילא.
כא וההוא נקודה אתנהיר ואתעביד עדן לאנהרא, ולא אית מאן דשליט למחמי ולמנדע להאי נקודה, בר ההוא נהירו דאתפשט מניה, דסגדין לקמיה אינון צדיקיא דבגנתא דעדן כמה דאתמר. והאי נקודה תתאה איהי גנתא לגבי עדן עלאה - אתר דלא אתייהיב למנדע ולאסתכלא.
כב על כל דא כתיב עין לא ראתה אלהי"ם זולתך (ישעיה סד ג). שמא דא אתפרש - אלהי"ם זולתך - דא נקודה תתאה קדישא, דאיהו ידע האי עדן דלתתא דטמיר בגנתא, ולית אחרא מאן דידע ליה. אלהי"ם זולתך - דא עדן עלאה על כלא, דאיהו רזא דעלמא דאתי. דאיהו ידע לנקודה תתאה בחד צדיק דנפיק מניה, נהר דרוי ליה. ולית מאן דידע ליה בר איהו דכתיב אלהי"ם זולתך, דאיהו אחיד לעילא לעילא עד אין סוף.
כג והאי נהר דנפיק מעדן לתתא - רזא איהו לחכימין ברזא דכתיב והשביע בצחצחות נפשך (ישעיה נח יא). ומלה דא אתפרש לעילא ותתא. נשמתא דנפקא מהאי עלמא דחשוכא איהי תאיבת למחמי בנהירו דעלמא עלאה, כהאי בר נש דתאיב למשתי בתאיבו למיא, הכי כל חד וחד איהו צחצחות כמה דאת אמר צחה צמא (ישעיהו ה יג) - צמא מאינון צחות דנהורין דגנתא ורקיעא והיכלין דגנתא.
כד וההוא נהר דנפיק מעדן - כל אינון נשמתין בלבושי יקר יתבין על ההוא נהר. ואלמלא ההוא לבושא - לא יכלין למסבל. וכדין מתיישבן ורוון באינון צחות ויכלי למסבל. וההוא נהר איהו תקונא דנשמתין לאתיישבא, ולאתזנא ולאתהנאה מאינון צחות, ונשמתין אתהנן על ההוא נהר ומתיישבן ביה.
כה ההוא נהר עלאה דלעילא אפיק נשמתין ופרחין מניה לגו גנתא האי נהר דלתתא בגנתא דארעא אתקין נשמתין לאתתקנא לאתיישבא באינון צחות. כגוונא דא בהאי עלמא לבר - בריחא דמיא מתיישבא נפשא לאתנהרא, דהא מעיקרא כגוונא דא נפקא. ובגין דמתתקנין נשמתין על ההוא נהר דנגיד ונפיק מעדן, יכלין לאתיישבא באינון צחות עלאין, ולסלקא לעילא בההוא פתחא דאמצעיתא דרקיעא. וחד עמודא דקאים באמצעות גנתא דקאמרן -
כו בההוא עמודא סלקין לעילא בגו ההוא פתחא דרקיע. וביה סחרניה אית ביה ענן ועשן ונגה (ישעיה ד ה). ואף על גב דאוקמוה להאי קרא, אבל ענן ועשן אלין מלבר, ונגה מלגו. ודא איהו לחפיא על אינון דסלקין לעילא דלא יתחזון מקמי אינון דיתבין לתתא.
כז והא הכא רזא דרזין. כד האי נקודה בעא לאתתקנא בתקונוי ולאתקשטא, בשבתי ובזמני ובחגי, משדר ארבע אנפין דנשר, וקיימין על היכלא דאקרי דרור, והיינו מר דרור. ובגין דא בשתא דיובלא בעינן לאכרזא 'דרור' כמה דאת אמר וקראתם דרור (ויקרא כה י). ואינון ארבע אנפין יהבין קלא, ולית מאן דישמע ליה בר אינון נשמתין דאתחזון לסלקא. ואינון מתכנשין תמן ונטלי לון אלין ארבע אנפין, ואעלין לון לגו בההוא עמודא דקיימא באמצעיתא.
כח ובההיא שעתא סלקא ההוא עמודא דעננא ואשא ותננא, ונגה מלגו. ואלין תרין אקרון מכון הר ציון ומקראיה (ישעיה ד ה). מכון הר ציון - דא איהו תקונא דלעילא כד נקודה תתאה מתקשטא, ואינון מקראיה דההיא נקודה לאתקשטא.
כט כיון דסלקין אלין נשמתין עד ההוא פתחא דרקיעא - כדין ההוא רקיעא סחרא סחרני דגנתא תלת זמנין, ומקל נעימו דסחרא ההוא רקיעא נפקין כל אינון נשמתין, ושמעין ההוא נעימו דההוא רקיע, וחמאן ההוא עמודא דסלקא אשא ועננא ותננא ונגה דלהיט, וסגדין כלהו. כדין נשמתין סלקין בההוא פתחא, עד דסלקין לגו עגולא דסחרא לההוא נקודה. כדין חמאן מה דחמאן, ומגו נהירו וחדוותא מההוא דחמאן - סלקין ונחתין, קרבין ורחקין,
ל ואיהי תאיבא לגבייהו ומתקשטא בנהירו. כדין אלביש קנאה חד צדיק עלאה, ואסתכל בנהורא ושפירו דהאי נקודה ובתקונהא, ואחיד בה וסליק לה לגביה, ונהיר נהורא בנהורא, והוו חד. כל חילא דשמייא פתחי בההיא שעתא ואמרי זכאין אתון צדיקיא נטרי אורייתא! זכאין אינון דמשתדלין באורייתא! דהא חדוותא דמאריכון הוי בכו, דהא עטרא דמאריכון מתעטר בכון!.
לא כדין כיון דנהרין נהורא בנהורא - תרין נהורין מתחברן כחדא ונהרין. לבתר אינון גוונין נחתין ואסתכלן לאשתעשעא באינון נשמתין דצדיקיא, ומתקני לון לעטרא לעילא. ועל דא אתמר עין לא ראתה אלהי"ם זולתך יעשה למחכה לו.
לב פתח רבי שמעון ואמר, כתיב ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה (יחזקאל א כב). האי קרא אוקמוה, אבל אית רקיע ואית רקיע. רקיעא דלתתא איהו קיימא על גבי ארבע חיון, ומתמן אתפשט ושרי דיוקנא דחד נוקבא דאחורי דכורא. ודא איהו רזא דכתיב וראית את אחורי (שמות לג כג), כמה דאת אמר אחור וקדם צרתני (תהלים קלט ה), וכתיב ויקח אחת מצלעותיו (בראשית ב כא).
לג רקיע דלעילא איהו קיימא על גבי חיון עלאין, ומתמן אתפשט ושארי דיוקנא דחד דכורא, דאיהו רזא עלאה. והני תרין רקיעין - חד אקרי קצה השמים וחד אקרי מקצה השמים, דכתיב ולמקצה השמים ועד קצה השמים (דברים ד לב). ראשי החיה דלתתא - אינון ארבע חיון דאינון נהורין עלאין על אינון ארבע אתוון רשימין די בגו אינון ארבע פתחין דבגנתא דעדן.
לד ואף על גב דאמרן עדן דלתתא בארעא - הכי הוא ודאי - אבל כלא רזא עלאה איהו. כמה דאתמר דהאי נקודה דקאמרן - כמה דאית לה חולקא לעילא - הכי נמי אית לה חולקא לתתא בארעא. והאי גנתא לתתא איהו חולקא דהאי נקודה לאשתעשא ברוחי דצדיקייא בארעא. ואתהני בכל סטרין לעילא ותתא; לעילא בצדיק, לתתא בההוא איבא דצדיק. ולא אשתכח שעשועא עילא ותתא אלא בצדיק. והאי גנתא איהו מההיא נקודה דאקרי עדן.
לה אינון ראשי החיה - אלין ארבע רישי אנפין. חד אריה דכתיב ופני אריה אל הימין (יחזקאל א י). וחד שור דכתיב ופני שור מהשמאל. וחד נשר דכתיב ופני נשר לארבעתן. אדם - כללא דכלא, דכתיב ודמות פניהם פני אדם. ואלין ארבע רישי חיון דנטלין לכורסייא קדישא. ומגו מטולא דלהון - זעין. ומההיא זיעא דמטולא דלהון אתעביד ההוא נהר די נור, דכתיב נהר די נור נגיד ונפק מן קדמוהי, אלף אלפין ישמשונה (דניאל ז י).
לו ונשמתין כד סלקין - אתסחיין בההוא נהר די נור, וסלקין לקורבנא ולא אתוקדן אלא אתסחיין. תא חזי מסלמנדרא דעבדין מנה לבושא. ומגו דאיהי מנורא - לא אתסחיא ההוא לבושא אלא בנורא! אשא אכיל זוהמא דביה ואתסחי ההוא לבושא. הכי נמי נשמתא די נור דאתנטילת מגו כורסייא קדישא דכתיב בה (שם) כרסיה שביבין די נור - בזמנא דבעיא לאתסחיא מההוא זוהמא דבה - אתעברת בנורא ואתסחיא. ונורא אכלא כל ההוא זוהמא די בנשמתא, ונשמתא אתסחיא ואתלבנת.
לז ואי תימא אי הכי עונשא לית לה לנשמתא בהאי? תא חזי, ווי לנשמתא דסבלא אשא נוכראה - ואף על גב דאיהי אתלבנת! אבל כד זוהמא איהו סגי עלה - ווי לנשמתא דסבלת ההוא עונשא! בגין דההוא זוהמא - בתרי זמני אתלבנת בנורא.
לח זמנא קדמאה כיון דקבילת עונשא בגופא - אזלא נשמתא ונטלי לה ואעלין לה בגו אתר חד דאקרי בן הנם. ואמאי אקרי בן הנם? אלא אתר חד איהו בגיהנם דתמן אתצריפו נשמתין בצרופא לאתלבנא, עד לא עאלין בגנתא דעדן. ואי זכאין אינון נשמתין - כד אעלין לון בההוא אתר - תרין מלאכין שליחן זמינין בגנתא דעדן וקיימין לתרעא, וצווחין לגבי אינון ממנן דבההוא אתר דגיהנם בגין לקבלא ההיא נשמתא.
לט וההיא נשמתא - עד לא אתלבנת בנורא - אינון שליחן צווחין לגבייהו ואמרי הנם! ובזמנא דהיא אתלבנת - אינון ממנן נפקין עמה מההוא אתר, וזמיני לה לגבי פתחא דגנתא דעדן דתמן אינון שליחן, ואמרי לון הנם! הא אינון נשמתין דהא אתלבנו! כדין אעלין לההיא נשמתא בגנתא דעדן.
מ וכמה איהי תבירא מגו ההוא תבירו דאתלבנותא דגיהנם, דהוא תבירו דאשא תתאה. ואף על גב דנחית מלעילא! אבל כיון דמטא לארעא לתתא איהו אשא דלא דקיק, ונשמתא אתענשא ביה ואתברת. כדין קודשא בריך הוא אפיק שמשא דנהיר מאינון ארבע פתחין דנהרין ברקיעא דעל גנתא. ומטא לההיא נשמתא - ואתסיאת. הדא הוא דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג כ).
מא זמנא תניינא - לבתר דיתבא בגנתא דעדן דלתתא. כל ההוא זמנא דיתבא ועד כען - לא אתפרשת מאינון מלין דחיזו דהאי עלמא מכל וכל! וכד סלקין לה לעילא - אצטריך לאתפרשא מכל חיזו ומכל מלין דלתתא, ואעברו לה בההוא נהר די נור. כדין נשמתא אתלבנת ביה מכל וכל, ונפקת ואתחזיאת קמי מאריה דעלמא, ברירא מכל סטרין. כיון דאסתכלת בההוא נהורא - אתסיאת ואשתלימת מכלא, וכדין קיימין אינון נשמתין בלבושין, מתעטרין קמי מאריהון. זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי!
מב ואינון נשמתין דבגנתא דעדן לתתא - שטאן בכל רישי ירחי ושבתי, וסלקין עד ההוא אתר דאקרי חומות ירושלם דתמן כמה ממנן ורתיכין דנטרי אינון חומות. דכתיב על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים (ישעיה סב ו). וסלקין עד ההוא אתר. ולא עאלין לגו עד דאתלבנן. ותמן סגדין וחדאן מההוא נהירו, ותייבין לגו גנתא.
מג נפקין מתמן ושטאן בעלמא, וחמאן באינון גופין דחייביא, בההוא עונשא דלהון, דכתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר (ישעיה סו כד). מאי לכל בשר? לאינון שאר גופין דבסחרנייהו, והא אוקמוה. ולבתר משטטי ומסתכלן באינון מאריהון דכאבין ובני מרעין, ואינון דסבלין על יחודא דמאריהון. ותבין ואמרין ליה למשיחא.
מד בשעתא דאמרין ליה למשיחא צערא דישראל בגלותהון, ואינון חייביא די בהון דלא מסתכלי למנדע למאריהון - ארים קלא ובכי על אינון חייבין דבהו. הדא הוא דכתיב והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו (ישעיה נג ה). תייבין אינון נשמתין וקיימין באתרייהו.
מה בגנתא דעדן אית היכלא חדא דאקרי היכלא דבני מרעין - כדין משיח עאל בההוא היכלא, וקארי לכל מרעין וכל כאבין, כל יסוריהון דישראל, דייתון עליה. וכלהו אתיין עליה. ואלמלא דאיהו אקיל מעלייהו דישראל ונטיל עליה - לא הוי בר נש דיכיל למסבל יסוריהון דישראל על עונשי דאורייתא! הדא הוא דכתיב אכן חליינו הוא נשא וגו' (שם). כגוונא דא רבי אלעזר בארעא.
מו בגין דלית חושבנא לאינון יסורין דקיימין עליה דבר נש בכל יומא על עונשי דאורייתא. וכלהו נחתו לעלמא בשעתא דאתייהיבת אורייתא. וכד הוו ישראל בארעא קדישא - באינון פולחנין וקרבנין דהוו עבדי - הוו מסלקין כל אינון מרעין ויסורין מעלמא. השתא משיח מסלק לון מבני עלמא; עד דנפיק בר נש מהאי עלמא ומקבל עונשיה כמה דאתמר. כד אינון חובין יתיר - דעיילין לון לגו בגו גיהנם באינון מדורין תתאין אחרנין, ומקבלין עונשא סגי מסגיאות זוהמא די בנשמתא - כדין אדליקו נורא יתיר למיכל ההוא זוהמא.
מז זכאין אינון דנטרי פקודי אורייתא! ההיא נקודה קדישא דאיהי בעיא לאשתעשע לעילא ולתתא ברוחיהון דצדיקייא כמה דאתמר - כד ההוא נקודה בעא לאשתעשעא לתתא ברוחיהון דצדיקייא - כאמא דחדאת על בנהא ואשתעשעת בהון. הכי נמי בפלגות ליליא איהי נחתא ואשתעשעת בהו.

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0