Chapter 42: Zohar II:219b
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א רבי שמעון ורבי אלעזר בריה הוו יתבי ליליא חד ולעאן באורייתא. אמר רבי אלעזר לרבי שמעון אבוי, הא כתיב ואל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך, בעצב תלדי בנים, ואל אישך תשוקתך וגו' (בראשית ג טז), ואוליפנא דדא איהו רזא עלאה. תינח לתתא - אבל איהו כגוונא דלעילא - מאי איכא למימר?
ב פתח רבי שמעון ואמר, כאיל תערג על אפיקי מים (תהלים מב ב). האי קרא אוקמוה, אבל חיה חדא אית בעלמא, ואיהי שלטא בשולטנא על אלף מפתחן בכל יומא. ואיהי נוקבא. ותיאובתה דילה תדיר על אפיקי מים - למשתי ולאתרוואה מצחותא, דכתיב כאיל תערוג וגו'.
ג הכא אית לאסתכלא - בקדמיתא כתיב כאיל ולא כתיב "כאילת", ולבתר תערוג ולא כתיב "יערוג"? אבל רזא דא - דכר ונוקבא תרוייהו כחדא. והאי נוקבא - תערוג על אפיקי מים. ואיהי מתעברא מן דכורא וקשי עלה - דהא על דינא קיימא.
ד וכד אולידת - קודשא בריך הוא זמין לה חד חויא עלאה רברבא, ואתי ונשיך לגבי ההוא אתר ואולידת. ורזא דא - הרבה ארבה עצבונך והרונך, בגין דאיהי מתחלחלא בכל יומא, ובעציבו על עובדין דעלמא. בעצב תלדי בנים - בעצב - דא רזא דחויא דעציב אנפיהון דעלמא.
ה ואל אישך תשוקתך כמה דאת אמר תערוג על אפיקי מים. והוא ימשל בך - הא אוקימנא רזא דאיהו שליט עלה. וכל דא למה? בגין דאמרה סיהרא כמה דתנינן, ובגיני כך אזעירת נהוראה ואזעירת שלטנהא, ולית לה רשו מגרמה, בר כד יהבין לה חילא.
ו בעצב תלדי בנים כמה דאוקימנא. ואי תימא אמאי אצטריך חויא לדא? אלא דא פתח ארחא לנחתא כל אינון נשמתין דעלמא; דאלמלא לא פתח אורחין לנחתא לתתא - לא ישרי בגויה דבר נש. מה כתיב לפתח חטאת רובץ (בראשית ד ז) - מאי לפתח? לההוא פתח דאתעתדא לאולדא לאפקא נשמתין לעלמא - איהו קאים לגבי ההוא פתח.
ז וכל אינון נשמתין דאצטריכו לנחתא בגופין קדישין - לא קאים איהו לההוא פתח, ולית ליה רשו בהאי נשמתא. ואי לאו - הא חויא נשיך. ואסתאב ההוא אתר, ולאו איהי נשמתא דאתדכיא. והכא איהו רזא עלאה, בעצב תלדי בנים - רזא דא - דא נחש, דהא עמיה אולידת נשמתין. בגין דדא איהו על גופא ודא על נשמתא, ותרווייהו דא בדא. דא נקיט נשמתא, ודא נקיט גופא.
ח וזמינא דא חויא לאולדא כל אינון גופין עד דלא ייתי זמנא דיליה. הדא הוא דכתיב בטרם תחיל ילדה (ישעיה סו). זמנא דחויא לאולדא בשבע שנין - והכא בשית מה דלאו איהו זמניה. ובההוא זמנא דאוליד לון - מההוא לידה ימות, דכתיב בלע המות לנצח (ישעיהו כה ח), וכתיב יחיו מתיך נבלתי יקומון (ישעיהו כו יט).
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0