Zohar I:233a

Chapter 48: Zohar I:233a

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א פתח רבי יהודה ואמר, ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל וגו' "ויברכם ביום ההוא", מאי "ביום ההוא", דהא סגי דקאמר "ויברכם"? ותו כל לאמר כתיב חסר, והכא לאמו'ר בוי"ו כתיב, (דכלא כתיב לאמר בלא וא"ו, והכא כתיב לאמור), מאי שנא,
ב אלא רזא איהו, ויברכם ביום ההוא, מאי ביום ההוא, רזא דדרגא דאתמנא על ברכאן לעילא, יום ההוא, יום מההוא אתר עלאה דאקרי הוא, והאי יום ההוא, דלית פרודא בין יום ובין הוא, ובכל אתר היום ההוא, דא הוא תרין דרגין (עלאין) דרגא עלאה ותתאה דאינון כחדא.
ג ובגין כך כד בעא יעקב לברכא לבנוי דיוסף, בריך לון ביחודא דלעילא ותתא, כלהו כחדא, (ס"א לאמור בוא"ו, דאתכליל וא"ו בינייהו, ועל דא יחד לון ביחודא דלעילא כלהו כחדא), בגין דיתקיים ברכתהון. ולבתר כליל כלא כחדא, ואמר בך יברך ישראל (לאמר), מאי בך, ודאי דא רזא דיחודא, בקדמיתא מתתא לעילא, (ס"א יום ההוא מתתא לעילא), ולבתר נחית לאמצעיתא ולתתא, לאמור בוא"ו הא אמצעיתא, ולבתר נחית לתתא בך, והכי הוא יאות כדקא חזי, מתתא לעילא ומעילא לתתא.
ד בך יברך ישראל מאי "ישראל"? ישראל סבא. "יבורך ישראל" לא כתיב, אלא "יברך", דהא ישראל נטיל ברכאן מלעילא, ולבתר איהו מברך לכלא בהאי דרגא תתאה, דייקא דקאמר בך יברך ישראל לאמר,
ה ישימך אלהי"ם כאפרים וכמנשה. אקדים ליה לאפרים בקדמיתא, בגין דאפרים על שמא (דיוסף) דישראל אקרי, מנא לן, מהא, דכד שבטא דאפרים נפק עד לא אשתלים זמנא דשעבודא דמצרים, דחקו שעתא ונפקו מן גלותא, קמו עליהון שנאיהון וקטלו לון, וכתיב (יחזקאל לו יא) בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה, משמע דכתיב (שם) כל בית ישראל המה, ועל דא אקדים לאפרים קדם מנשה, בגין כך אפרים מטוליה לסטר מערב, ומטלנוי הוה.
ו תא חזי, ברכתא דבריך לבני יוסף, אמאי אקדים לון ברכאן עד לא יברך לבנוי, אלא מכאן דחביבותא דבני בנוי חביב עליה דבר נש יתיר מבנוי, ובגין כך אקדים חביבותא דבני בנוי קודם לבנוי לברכא לון בקדמיתא.
ז ויברכם ביום ההוא לאמר. רבי יוסי פתח ואמר, (תהלים קטו יב) ה' זכרנו יברך יברך את בית ישראל וגו' "ה' זכרנו יברך" אלין גוברין, "יברך את בית ישראל" אלין נשין, בגין דדכורין בעיין לאתברכא בקדמיתא ולבתר נשין, ונשין לא מתברכן אלא מברכתהון דדכורין, דכד דכורין מתברכן כדין נשין מתברכן, ואי תימא מהא, דכתיב (ויקרא טז יד) וכפר בעדו ובעד ביתו, דבעי לכפרא עליה בקדמיתא, ולבתר על ביתיה, בגין דמתברכא מיניה.
ח תא חזי, דנשין לא מתברכן אלא מגוברין, כד אתברכן אינון בקדמיתא, ומהאי ברכתא מתברכן, אלא במאי אוקימנא יברך את בית ישראל, אלא קב"ה יהב תוספת ברכאן לדכורא דנסיב, בגין דמתברכא מיניה אתתא. וכן בכל אתר יהיב קב"ה תוספת ברכאן לדכורא דנסיב, בגין דמתברכא (מניה אתתא, וכן בכל אתר יהיב קב"ה תוספת ברכאן לדכורא דנסיב, בגין דתתברך מניה נוקבא) מההוא תוספת דברכאן, כיון דאנסיב בר נש, יהיב ליה תרין חולקין, חד ליה וחד לנוקביה, ואיהו נטיל כלא חולקיה וחולק נוקביה.
ט תא חזי, ויברכם ביום ההוא (ס"א לאמור בריך ברכאן לון ולכל דיפקון מנייהו), לבתר לאמור בוא"ו, הכא אתרמיזא ברא בוכרא, (שמות ד כב) בני בכורי ישראל, וכתיב (ירמיה לא ח) ואפרים בכורי הוא, ועל דא תוספת וא"ו.

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0