Chapter 56: Zohar I:235b
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א ראובן בוכרא דיעקב הוה, אמר רבי חייא, ליה הוה אתחזי כלא, ואתעבר מינה כלא, ואתיהיב מלכו ליהודה, בכירותא ליוסף, כהונתא ללוי, הדא הוא דכתיב פחז כמים אל תותר, לא תשתאר בהו. ומה דאמר כחי וראשית אוני, הכא ברכיה ופקדיה לקב"ה,
ב לרחימא דמלכא (דבעא מן מלכא למעבד ביה טיבו), (נ"א דהוה ליה ברא, והוי בעי דמלכא יעביד ליה טיבו), יומא חד אעבר בריה בשוקא, אמר למלכא דא הוא ברי ודאי רחימא דנפשאי, שמע מלכא וידע דהא שאיל על בריה, כך יעקב אמר ראובן בכורי אתה כחי וגו', הכא פקדיה למלכא.
ג פחז כמים אל תותר הכא אמר מה דאערע ליה, דלא אשתאר (ליה) בארעא ושדי ליה לבר מארעא, לקבל דא חד ממנא (תחומא) מסטרא דמשכנא דלעילא, די ממנא תחות ידא דמיכאל, ואמרי לה תחות ידא דגבריאל, ומיכאל הוא רישא בכל אתר מסטרא דחסד, וגבריאל מסטרא דשמאלא דגבורה, (הושע יב א) ויהודה עוד רד עם אל, סטר גבורה בי דינא אקרי, וסמיך ליה ראובן, אף על גב דמלכו הוה
ד אמר רבי שמעון, זמינין אינון בני ראובן לאגחא תרין קרבין בגו ארעא, תא חזי כתיב כחי בגלותא דמצרים, וראשית אוני דאינון הוו קדמאין לגבי אחוהון לקרבא, יתר שאת לגלותא דאשור, דמתמן גלו בני גד ובני ראובן קדמאי מכלהו, וסבלו כמה בישין וכמה ענויין סבלו, ולא תבו עד כען.
ה ויתר עז לזמנא דמלכא משיחא יתער בעלמא, אינון יפקון ויגחון קרבין בעלמא, וינצחון ויתקפון על עממיא, ובני עלמא ידחלון מנייהו וירתתון קמייהו, ויחשיבו לאתגברא במלכותא, ולא ישתארון ביה, הדא הוא דכתיב פחז כמים אל תותר. מאי טעמא לא ישתארון ביה, ואפילו בסטרא חד דעלמא? בגין כי עלית משכבי אביך, דזמינין לאעלא ולאגחא קרבין בגו ארעא קדישא, משכבי אביך דייקא זו ירושלם.
ו תא חזי בארבע סטרי עלמא אתבדרו בני ראובן בגלותא, לקבליהון דכל ישראל דאתגלו בגלותא ארבע זמנין בארבע סטרי עלמא, הדא הוא דכתיב, כחי חד, וראשית אוני תרי, יתר שאת תלת, ויתר עז ארבע, כגוונא דא זמינין אינון לאגחא קרבא בארבע סטרי עלמא, ולמשלט בקרבייהו על כלא, וינצחון עממין סגיאין וישלטון עלייהו:
ז פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך הכא אתרמיז על הרהורא קדמאה דהוה ליה ליעקב בהאי טפה קדמאה ברחל, דאלמלא הרהורא דההיא טפה הוה באתרה, אשתאר ראובן בכלא, אבל פחז כמים אל תותר, כי עלית משכבי אביך עלית בהרהורא אחרא, אז חללת וגו'.
ח דבר אחר: פחז כמים אל תותר, דהא כד יגחון קרבא בני ראובן בעלמא וינצחון עממין סגיאין, לא ישתארון במלכותא, מאי טעמא, כי עלית משכבי, דזמינין לאגחא קרבא בארעא קדישא, דייקא דכתיב כי עלית משכבי אביך (ס"א דא ירושלים, משכבי) משכב מבעי ליה, אלא אביך דא ישראל סבא, משכבי אביך ולא משכב, בגין דהא בתרי זמני אתבני ירושלם, ותליתאה לזמנא דמלכא משיחא, ועל דא משכבי אביך. והכא אתגלייא ברכה, ומאי דהוה בההוא זמנא, ומאי דהוה כד עאלו ישראל לארעא, ומה דיהא בזמנא דמלכא משיחא בעובדא דראובן:
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0