Zohar I:248b

Chapter 79: Zohar I:248b

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א ויאסוף רגליו אל המטה בגין דהא איהו באתר דחיין יתיב, כד בעא לאסתלקא מעלמא, נחית רגלוי לגבי מטה, ואתכניש ואסתלק מעלמא, הדא הוא דכתיב ויגוע ויאסף אל עמיו.
ב פתח ואמר, (שם פד ג) נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' מלה דא הא אוקמוה חברייא, אבל תא חזי, אית מדורין תתאין ואית מדורין עלאין, בעלאין לאו (מדורין) שריין תמן, ומאן אינון, אינון בתי גואי, ובתי בראי אינון אקרון חצרות ה', בגין דאינון קיימי ברחימו ותיאובתא לגבי נוקבא. תא חזי, כד נשמתא סלקא, אתער כלא לגבי נוקבא, דהא איהי אתאחדת בתיאובתא שלימתא ואתקשרת ביה.
ג יעקב לא מית, בגין כך לא אתמר ביה מותא, אלא ויגוע ויאסף אל עמיו, חמי מה כתיב, ויאסוף רגליו אל המטה, דאתכניש שמשא לגבי סיהרא, שמשא לא מית, אלא אתכניש מעלמא ואזיל לגבי סיהרא,
ד תא חזי, בשעתא דאתכניש יעקב אתנהיר סיהרא, ותיאובתא דשמשא עלאה אתער לגבה, בגין דשמשא כד סליק אתער שמשא אחרא, ואתדבק דא בדא, ואתנהיר סיהרא.
ה אמר רבי שמעון, שפיר קא אמרת, אבל הא אתמר, דעלאה עלמא דדכורא אתקשר בתתאה דאיהו עלמא דנוקבא, ותתאה אתקשר בעלאה, וכלא דא כגוונא דא.
ו והא אתמר תרין עלמין נינהו, כדכתיב (דה"א טז לג) מן העולם ועד העולם, ואף על גב דתרין נוקבי נינהו, חד מתתקן בדכורא, וחד בנוקבא, דא שבע (ס"א שבת) ודא בת שבע, דא אם ודא אם, דא אקרי אם הבנים, ודא אקרי אם שלמה, כדכתיב (שיר ג') צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו', במלך שלמה, במלך דכל שלמא דיליה, דא אם שלמה, כדכתיב (מ"א א יא) בת שבע אם שלמה,
ז וכתיב (שם ה ל) ותרב חכמת שלמה, חכמת שלמה דא אם שלמה. כתיב (משלי לא א) דברי למואל מלך, משא אשר יסרתו אמו "דברי למואל מלך", האי קרא לאו אתיידע מהו סתימא דיליה, אלא דברי למואל מלך, דברים דאתמר בגין אל דאיהו מלך, ומאן איהו דא (תהלים ז יב) אל זועם בכל יום, ואל שדי, כמה דאתמר,
ח למואל, כמה דאת אמר (איוב מ ה) למו פי, למואל מלך, דאיהו בת שבע, משא אשר יסרתו אמו, כד אתגלי עלוי בגבעון בחלמא דליליא.
ט תא חזי, יעקב אתכניש לגבי סיהרא, ועביד בה פירין לעלמא, ולית לך דרא בעלמא דלא אית ביה איבא דיעקב, בגין דהא איהו אתער אתערותא לעילא, בגין דכתיב ויאסוף רגליו אל המטה, דאיהו מטתיה דיעקב ודאי,
י זכאה חולקיה דיעקב, דהא אשתלים לעילא ותתא, דכתיב (ירמיה ל י) ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' וגו', כי אתך אני, כי אתי אתה לא אתמר, אלא כי אתך אני, והא אתמר.

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0