Zohar III:10b

Chapter 24: Zohar III:10b

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א תנן, עשרה שמות אשתכללו ונפקו מהאי יו"ד - י' דהיא עשיראה דאתוון. וכלהו אעיל לון לההוא נהר קדישא כד אתעברא. ועשרה שמהן כלהו סתימין בחד, וכלהו סתימין בי'. י' כליל לון, י' אפיק לון. הוא אב לכלא - אב לאבהן!
ב מניה נפקו ו"ד - רמז לעשרה בחשבון. אתוון יו"ד כליל לון ו"ד, שלימו דכלא. ו"ד - דכר ונוקבא. דו קרינן לון - תרין. ועל דא אדם דו פרצופין אתברי. ואינון פרצופין דכר ונוקבא הוו כגוונא דלעילא. ו"ד מעילא לתתא, ד"ו מתתא לעילא, וכלא חד מלה. י"ג מכילין תליין ביה. ועל דא יו"ד כליל ו"ד כמה דאתמר, והא אוקמוה.
ג ותא חזי עשרה שמהן אינון לקבל עשר אתוון. ובספרא דרב המנונא סבא - תמניא אינון, ותרין דרגין לקבל תרין רקיעין. ומשתניין שמהן - עשרה ותשעה ותמניא ושביעאה.
ד קדמאה יה - בגין די' כליל ה', וה' נפקא מן י'. בגין כך חכמה י"ה אקרי.
ה תנינא ה' דאקרי אלהים. בגין דההוא נהר - רחמי. ובגין דדינין מתערי מניה - אתוון דרחמי כתיב, ונקוד אלהים. ולא אלהים דינא.
ו תליתאה אל - והוא גדולה, והוא אקרי האל הגדול (ירמיהו לב יח). רביעאה אלהים - דדינין ביה אתערן, והוא דינא תקיפא. חמישאה ה' - כללא דכל שלימו דמהימנותא. ודא הוא רחמי בשלימו, ודא הוא תפארת. שתיתאה ושביעאה - צבאות אקרון.
ז תמינאה אל חי - כמה דאת אמר כי שם צוה ה' את הברכה חיים וגו' (תהלים קלג ג). ודא צדיק דכל חיים נפקין מתמן. ואקרי ה' כמה דאת אמר ה' צדיק יבחן (תהלים יא ה). ודא היא ו' זעירא דשמא קדישא. בגין כך ו"ו - ווי"ן תרין.
ח תשיעאה אדנ"י - ודא מלכות קדישא דדינין נפקין מתמן לעלמא. ודא הוא כתרא בתראה דכלהו שמהן. ושם אהי"ה - כללא וסתימא דקדמיתא. ודא הוא כתרא עלאה, רישא דכל רישין. שמיה סתים ולא אתגליא. ואתמר. ובספרא דאגדתא עשר שמהן כתיבן בגוונא אחרא, ואנא לא תנינא הכי.
ט רבי אבא פתח: עורי צפון ובאי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו (שיר ד טז). עורי צפון - אלין עולות דנשחטות בצפון, בגין דאינון מחשבות בצפוני לבא ובאתר דדינא. בגין דמחשבה אשתכח בליליא בזמנא דדינא אשתכח. רוח צפון מנשבא בפלגותא דליליא כד מתערי אנשי, וכנור דדוד מנגן מאליו, ומחשבתן דבני נשא מתערי.
י ובאי תימן - אלין שלמים דנשחטין בדרום, בגין דאינון שלמא דכלא, שלמא דעלאי ודתתאי. ואלין שלימו דסטרי עלמא, שלימו דכלא מסטרא דמהימנותא. ושלמים - בגין דאינון שלמא דכלא - בעלים אכלין מנייהו ומתהניין מנייהו, דהא שלמא הוא ליה ולכל עלמא בדרגא חדא. חטאות ואשמות נאכלין לכהני, בגין דאינון זמינין לכפרא עלייהו ולאעברא חובייהו. ומכל קרבני לא חביבין קמי קודשא בריך הוא כמו שלמים, בגין דאשתכח שלמא בעלאי ותתאי!
יא ועילא מכלהו - קטרת! דאיהו שלים מכלא, ולא אתיא - לא על חטא ולא על אשם ולא על עון - אלא על שמחה, כמה דאת אמר שמן וקטרת ישמח לב (משלי כז ט). והא אוקמוה. ועל דא קטרת לא מתקרב אלא בזמנא דשמן מתקרב. הדא הוא דכתיב והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה (שמות ל ז), וכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה (שמות ל ח) - בגין דישתכחו שמן וקטרת כחדא. תא חזי, שלמים - בכלא הוא שלמא - וקטטא וקטרוגא לא אתער בעלמא. אבל קטרת - קשיר קשירו דמהימנותא!
יב רבי אלעזר אמר: כלהו עשרה שמהן כתיבי! ואנן תנינן קדמאה אהיה - דא סתימא עלאה, כמאן דאמר אנא מאן דאנא, ולא אתיידע מאן הוא. לבתר - אשר אהיה - אנא דזמין לאתגליא באינון כתרין אחרנין. דהא בקדמיתא סתים, ולבתר שרי לאתגליא עד דמטי לגלוייא דשמא קדישא.
יג וכך כתיב במשה (שמות ג יד) - אהיה בקדמיתא סתימו דכלא - אנא הוא מאן דאנא! לבתר - אשר אהיה - אנא זמין לאתגליא. לבתר - אהיה בתראה, ודא כד אימא מתעברא ועדיין הוא סתים. אימתי אתגליא? בזמנא דכתיב לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם ה' אלהי אבותיכם וגו' (שמות ג טז) - דא שלימו דכלא. והכא הוא גלוייא וקשורא דשמא קדישא.
יד בגין כך קדמאה דכלא אהיה. תניינא יה. בגין דחכמה אפיק ה' וסתים ביה, ולא אתפרשא לעלמין מניה. והא אוקמוה דכתיב ונהר יוצא מעדן (בראשית ב ז). כהאי גוונא [ציור של אות ה'].
טו והכי אוליפנא מאבא י' כמה דאתמר. לבתר יה דלא מתפרשן לעלמין. י' אפיק ה' כהאי גוונא [ציור של אות ה'] - הרי י'. וההוא נהר דנפיק מניה
טז ואתמשך מניה. ולתתא תרין בנין דנפקין מנייהו. מסטרא דאבא י' נפיק בן - דהא אחיד ביה בי' ואחיד בההוא נהר. ומסטרא דאימא נפקת בת דאיהו נהר תתאה. והאי בן אתמשך לבתר ונפיק מנייהו, והוא ו'. ודא ירית לאבא ולאימא, ואתקשר ביה מהימנותא דכלא. ומניה אתזנת ברתא מההוא ירותא דאיהו ירית.
יז ועל דא בעי למכתב שמא קדישא - י' בקדמיתא; קוצא חד לעילא, וקוצא חד באמצעיתא, וקוצא חד לתתא, והא אתמר. לבתר יה דלא מתפרשן דא מן דא לעלמין כגוונא דא [ציור של אות ה']. בגין דישתכחו תרווייהו בשלימו דכלא, אב ואם בן ובת, כגוונא דא י"ה ו"ה. הרי לך כל שלימו דמהימנותא!
יח לבתר אתפשט מהימנותא, ונפקין תרין בנין מכללא חד בארחייהו. בן נפיק מתרווייהו, והוא ו' דשמא קדישא. בת נפקת מסטרא דאימא, והיא ה' בתראה דשמא קדישא. ולא אשתלימת אלא עם ו' בגין דמניה אתזנת. ועל דא בעי למכתב ו' ולבתר ה' כגוונא דא [ציור של אות ה']. הרי ו' וההוא אתפשטותא דנפיק מניה, כגוונא דההוא נהר דנפיק מן י', בגין דמניה אתזנת. והרי בן דנפיק מניה לתתא.
יט והא מלין אלין אוקים לון אבא, והא אתמרו! ואנא כד מטינא למלין אלין אימא לון, בגין דפקדונא דאבא הכי. והכי בעי בר נש לאזדהרא בשמא קדישא, דיכתוב שמא קדישא כגוונא דא. ודא איהו כדקא חזי. ואי לאו - לא אקרי שמא קדישא, ואקרי פגים. ומאן דפגים שמא קדישא - טב ליה דלא אתברי!
כ תליתאה ה' דאקרי אלהים, כמה דאתמר, רחמי ונפיק מניה דינא. ודא הוא ההוא נהר דנגיד ונפיק מעדן. רביעאה א"ל גדול, והא אתמר. ודא 'גדולה'. חמישאה אלהים, ובכל אתר הוא 'גבורה'. שתיתאה ה' רחמי - שלימו דכלא, עקרא דכלא. קשרא די מהימנותא אחיד לכל סטרין. ודא 'תפארת ישראל'.
כא שביעאה ותמינאה צבאות. ועל דא ה' קריב בכלא - אחיד בכל סטרין! לזמנין ה' אלהים - דהא קריבין אינון תפארת לגבי גבורה, לזמנין ה' צבאות - דהא קריבין אינון תפארת לגבי נצח והוד דאקרון 'צבאות'. והא אתמר דאשתמודען מילי נביאי מהימני מפומייהו, כד אמרי כה אמר ה' אלהים, וכד אמרי כה אמר ה' צבאות., והוו ידעין מֵאָן אתר אתיין מלין.
כב תשיעאה שדי - דאמר לעלמא די, דהא די ספוקא הוא, וספוקא לא אתי לעלמא אלא מן 'צדיק' דאיהו יסוד עולם. דאמר לעולם די. עשיראה אדני, דהא דינא דמלכותא דינא ודאי. והאי לאגחא קרבין דמלכא בעלמא. ודא 'גבורה תתאה', ודא איהו 'צדק'.
כג ואלין אינון עשרה שמהן דקודשא בריך הוא אקרי בהו - מתקשרן דא בדא ביחודא שלים! ואלין אינון כתרין קדישין דמלכא דהוא אשתמודע בהו. ואינון שמיה והוא אינון. וכד מתקשרן כלהו כחדא על ריחא דקטרת - כדין אקרי קטרת קשורא - דמתקשרין כחדא. זכאה חולקיהון דצדיקייא דידעין ארחין דאורייתא וידעין לאשתמודעא ביקרא דמאריהון! עלייהו כתיב ובאו וראו את כבודי (ישעיה סו יח):

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0