Zohar III:15a

Chapter 32: Zohar III:15a

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א כגון רבי שמעון בר יוחאי. דיומא חד הוה יתיב אבבא דתרעא דלוד. זקף עינוי, חזא שמשא דנהיר, ואסתים נהורא תלת זמנין. אדהכי אתחשך נהורא, ואתחזי ביה בשמשא אוכמא וירוקא. אמר ליה לרבי אלעזר בריה: "תא אבתראי ברי ונֶחֶמֵי! דהא ודאי גזרה אתגזר לעילא וקודשא בריך הוא בעי לאודעא לי! דודאי תלתין יומין תליא ההוא מלתא דאתגזר לעילא, ולא עביד קודשא בריך הוא עד דאודעיה לצדיקייא. הדא הוא דכתיב כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים" (עמוס ג ז).
ב עד דהוו אזלי - עאלו בההוא כרם. חמו חד חויא דהוה אתי ופומיה פתיחא, ומלהטא בארעא בעפרא. אשתניק רבי שמעון וקטפר ידוי ברישיה דחויא. שכיך חויא. מאיך פומיה וחמא לישניה מרחיש. אמר ליה: "חויא חויא! זיל ואימא לההוא חויא עילאה, דהא רבי שמעון בר יוחאי בעלמא שכיח!" עייליה לרישיה לחד נוקבא דעפרא. אמר: "גוזר אנא כשם דתתאה אתחזר לנוקבא דעפרא - כן עלאה יתחזר לנוקבא דתהומא רבא!"
ג רחיש רבי שמעון בצלותא. עד דהוו מצלי - שמעו חד קלא "פותקרא דקיטפא עולו לאתרייכו! קטפירא דבורייני לא שראן בעלמא! דהא רבי שמעון בר יוחאי בטיל לון! זכאה אנת רבי שמעון, דמארך בעי ביקרך על כל בני עלמא! במשה כתיב ויחל משה וגו' (שמות לב יב), דמשמע דאחיד ליה פרגודא. ואנת רבי שמעון גוזר וקודשא בריך הוא מקיים. הוא גוזר - ואנת מבטל!"
ד אדהכי חמא דנהיר שמשא ואתעבר ההוא אוכמא. אמר רבי שמעון "ודאי הא עלמא אתבסם!" עאל לביתיה ודרש כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ (תהלים יא ז). מאי טעמא כי צדיק ה' צדקות אהב? משום דישר יחזו פנימו. מאי פנימו? פנים עלאין. דבני עלמא בעיין למבעי רחמי מניה על כל מה דאצטריכן.
ה אמר ליה רבי אלעזר בריה: אי הכי "ישר יחזה פנימו" מבעי ליה? או "ישרים יחזו"? מאי ישר יחזו? אמר ליה: רזא עלאה! דאינון ימי קדם דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין וימי עולם דזעיר אנפין - דאינון אקרון פנימו - חמאן בארח מישר מה דאצטריך למחמי.
ו דתאנא, בשעתא דקודשא בריך הוא אשגח בעלמא וחמא דמתכשרן עובדיהון דבני נשא לתתא - אתגלייא עתיקא קדישא בזעיר אנפין. ומסתכלן כל אינון אנפין - באנפין סתימין, ומתברכן כלהו. מאי טעמא מתברכן? משום דמסתכלן אלין באלין בארח מישר, דלא סטאן לימינא ולשמאלא! הדא הוא דכתיב ישר יחזו פנימו. ומתברכן כלהו ומשקיין דא לדא, עד דאתברכן כלהו עלמין, ומשתכחי כלהו עלמין כחד. וכדין אתקרי ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד ט).
ז וכד חובי עלמא סגיאו - אסתים עתיקא קדישא ולא משגחין אנפין באנפין! וכדין דינין מתערי בעלמא, וכרסוון רמיו ועתיק יומין אסתים ולא אתגלייא. הדא הוא דכתיב חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כׇרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב (דניאל ז ט). עד די כרסוון רמיו - דאינון כתרין עלאין דמשקיין לכלהו אחרנין לאוקומי בקיומייהו. ומאן אינון? אבהן. ועתיק יומין יתיב ולא אתגלייא. וכדין מהפכין חייבי עלמין רחמי לדינא.

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0