Zohar III:17a

Chapter 42: Zohar III:17a

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם (ויקרא ד ג). רבי אבא פתח: הגידה לי שאהבה נפשי וגו' אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך וגו' (שיר א ז). הני קראי אוקמוה חבריא במשה בשעתא דהוה סליק מעלמא דאמר יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר וגו' אשר יצא לפניהם וגו' (במדבר כז טז). ותנינן דעל גלותא אתמר.
ב ותא חזי, הני קראי כנסת ישראל אמרן למלכא קדישא. הגידה לי שאהבה נפשי - כמה דאת אמר את שאהבה נפשי ראיתם (שיר ג ג). ולמלכא קדישא אתמר - אנת שאהבה נפשי - איכה תרעה.
ג בספרא דרב המנונא סבא אמר, כל זמנא דכנסת ישראל אשתכח ביה בקודשא בריך הוא - כביכול קודשא בריך הוא בשלימו, ורעי ברעותא ליה לגרמיה, מההוא יניקו דחלבא דאימא עלאה. ומההוא יניקו דאיהו יניק - אשקי לכל שאר אחרנין ויניק לון. ואוליפנא דאמר רבי שמעון - כל זמנא דכנסת ישראל אשתכחת בקודשא בריך הוא - קודשא בריך הוא בשלימו בחדווה; ברכאן ביה שריין ונפקין מניה לכל שאר אחרנין. וכל זמנא דכנסת ישראל לא אשתכחת ביה בקודשא בריך הוא - כביכול ברכאן אתמנעו מניה ומכל שאר אחרנין.
ד ורזא דמלתא - בכל אתר דלא אשתכח דכר ונוקבא - ברכאן לא שראן עלוי! ועל דא קודשא בריך הוא געי ובכי, כמה דאת אמר שאג ישאג על נוהו (ירמיה כה ל). ומאי אומר? אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי וכו'.
ה ובשעתא דכנסת ישראל נפקת בגלותא - אמרת קמיה - הגידה לי שאהבה נפשי! אנת רחימא דנפשאי! אנת דכל רחימו דנפשי בך! איכה תרעה?! איך תזון גרמך מעמיקא דנחלא דלא פסיק?! איך תזון גרמך מנהירו דעדן עלאה?! איכה תרביץ בצהרים - איך תזון לכל אינון אחרנין דאשתקיין מנך תדירא?
ו ואנא הוינא אתזנא מנך בכל יומא ומתשקיא, ואשקינא לכל אינון תתאי, וישראל אתזנו בי. והשתא - שלמה אהיה כעוטיה? איך אהוי מתעטפא בלא ברכאן כד יצטרכון אינון ברכאן ולא ישתכחון בידי?! על עדרי חבריך - האיך איקום עלייהו ולא אהיה רעיא להו וזנא להו? עדרי חבריך - אלין אינון ישראל, דאינון בני אבהן דאינון רתיכא קדישא לעילא.
ז אמר לה קודשא בריך הוא: שבוק אנת דידי! דהא דידי מלה טמירא הוא לאתידע! אבל אם לא תדעי לך לגרמך - הרי לך עיטא! היפה בנשים - כמה דאת אמר הנך יפה רעיתי (שיר א טו). צאי לך בעקבי הצאן - אלין אינון צדיקייא דאינון נדשין בין עקבין,
ח ובגיניהון יהיב לך חילא לקיימא. ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים - אלין אינון תנוקות של בית רבן, דעלמא מתקיימא בגינהון, ויהבין חילא לכנסת ישראל בגלותא. משכנות הרועים - אלין בתי רבן, אתר בית מדרשא, דאשתכח אורייתא בהון תדירא. תא חזי, בשעתא דצדיקייא אשתכחו בעלמא ואינון תנוקות של בית רבן משתכחי ולעאן באורייתא - יכלא כנסת ישראל לקיימא עמהון בגלותא. ואי לאו - כביכול היא ואינון לא יכלי לאתקיימא בעלמא. ואי זכאין אשתכחו - אינון אתפסן בקדמיתא. ואי לאו - אינון גדיין דעלמא מתקיימא בגיניהון - מתפסין בקדמיתא. וקודשא בריך הוא סליק לון מעלמא אף על גב דלא אשתכח בהו חובה. ולא דא בלחודוי - אלא רחיק מניה לכנסת ישראל ואתגליא בגלותא.
ט הדא הוא דכתיב אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם. אמאי יחטא? לאשמת העם! בגין חובי עלמי דגרמו האי! לאשמת העם ודאי, ולא לאשמה דיליה! יחטא - יגרע טוביה ודאין דיניה בכלא, כמה דאת אמר והייתי אני ובני שלמה חטאים (מ"א א כא). דבר אחר: אם הכהן המשיח - דא קודשא בריך הוא כדקאמרן, יחטא - יגרע מן כנסת ישראל ומעלמא - דלא יהיב לון ספוק ברכאן. אמאי איהו? לאשמת העם ודאי! בגין חובה דעמא היא!

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0