Chapter 47: Zohar III:19a
The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.
English not available yet
א תא חזי, בההוא יומא אתפקדו על אילנא חד, ועברו על פקודא דמאריהון. ובגין דאתתא היא חבת בקדמיתא ואתא עלה ההוא נחש - כתיב והוא ימשל בך (בראשית ג טז). מכאן ולהלאה בכל זמנין דגוברין אשתכחו חייבין קמי קודשא בריך הוא - הא אוקימנא דאינון נשים דלעילא מסטרא דדינא קשיא - זמינין לשלטאה עליהון מסטרא דדינא קשיא. הדא הוא דכתיב עַמִּי נֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל וְנָשִׁים מָשְׁלוּ בוֹ (ישעיה ג יב) - נשים משלו בו ודאי.
ב ואלין אקרון להט החרב המתהפכת. לאו דאינון חרב המתהפכת, אלא 'להט' מההוא 'חרב' דאקרי חרב נוקמת נקם ברית (ויקרא כו כה), חרב לה' מלאה דם (ישעיה לד ו). וההוא להט החרב מתהפכת - לזמנין גוברין, ולזמנין נוקבין. והא אוקימנא.
ג ווי לעלמא כד אינון נשין שלטן בעלמא! כד חמי נביאה דישראל מעקמי ארחייהו ואינון אשתכחו בחובין קמי מאריהון - כדין אמר נשים שאננות היך אתון שקיטאן! היך אתון יתבן דלא לאתערא בעלמא! קומנה! ובאתר אחרא אוקימנא להאי קרא והא אוקמוה חברייא.
ד אבל לא אתמר אלא כמה דאשכחן בדבורה דכתיב היא שופטה את ישראל בעת ההיא (שופטים ד ד). ועל דא תנינן ווי לבר נש דאתתא קא מברכא ליה לפתורא!. כך דבורה היא שופטה את ישראל בעת ההיא - ווי לדרא דלא אשתכח בהו מאן דדאין לעמא אלא חד נוקבא!
ה תא חזי, תרין נשין אינון דאשתכחי בעלמא ואמרי תושבחתא דקודשא בריך הוא, דכל גוברין דעלמא לא יימרון הכי. ומאן אינון? דבורה וחנה. חנה אמרה אין קדוש כה' כי אין בלתך (ש"א ב ב). וכלהו קראי דהיא פתחת פתחא דמהימנותא לעלמא כגון מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון - הא פתחא דמהימנותא, להושיבי עם נדיבים - הא מהימנותא דלעילא באתר דאבהן שריין. מאן נדיבים? אלין אבהן כדכתיב נדיבי עמים נאספו (תהלים מז ט).
ו דבר אחר: להושיבי עם נדיבים - נבאה על שמואל דאיהו זמין לאתקשא עם משה ואהרן, דכתיב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תהלים צט ו). וכסא כבוד ינחילם - מאן ינחילם? דא שמואל, דאחסין יקרא דמלכותא לתרין מלכין. דבר אחר: וכסא כבוד ינחילם - דא קודשא בריך הוא, דהוא אחסין כורסייא דיליה לעבדוהי. הדא הוא דכתיב וכסא כבוד ינחילם.
ז ה' יחתו מריבו - מריבו חסר - מאי קא מיירי? אלא מריבו תנינן - מריב ו', ודא מלכא קדישא. ורזא דחכמתא אתמר הכא. בשעתא דדינין מתערין ושליטין שלטין על רחמי ורחמי אתכפיין, ובשעתא דקודשא בריך הוא אתברך ממבועא דנחלא - כדין גברין רחמי ואתכפיין דיני. הדא הוא דכתיב ה' יחתו מריבו - מריב ו'.
ח עליו בשמים ירעם - עליו - מאי עליו? בשעתא דטלא דעתיקא קדישא שריא עליה ומליא רישיה בההוא אתר דאקרי 'שמים' - כדין ירעם - יתבר חיליהון ותוקפיהון דדינין תקיפין. ויתן עז למלכו - דא קודשא בריך הוא. וירם קרן משיחו - דא כנסת ישראל דאקרי קרן כמה דאוקימנא. משיחו - כמה דאת אמר משיח אלהי יעקב (ש"א כג א). בגין כך קרן משיחו, והא אתמר.
ט דבורה דאתת לשבחא שבחא דמלכא קדישא - ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום (שופטים ה ד) - מלמד דקודשא בריך הוא אזמין לכל שאר עמין לקבלא לאורייתא ולא בעו. וכי לא הוה גלי קמיה דלא בעאן? אלא דלא יהא לון פתחון פה דאלמלא יהב לון קודשא בריך הוא אורייתא הוו נטרי לה. וכל אינון קראי דאמרה דבורה - כלהו ברזא דחכמתא! עד ההוא שעתא דשבחת גרמה שנאמר עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל (שופטים ה ז). דהא אוקמוה דאסתלק מינה רוח נבואה, ובגין כך עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר (שופטים ה יב).
י וכל דא כד אשתכחו גוברין בחטאה, ולאו אינון כדאין למשרי עלייהו רוח קודשא ודאי. ואם כל עדת ישראל ישגו וגו' (ויקרא ד יג) - כמה דאוקימנא בהוראה דטעו בה. אבל ואם כל עדת ישראל ישגו - "ואם כל ישראל ישגו" מבעי ליה!? מאי כל עדת ישראל? אלא אינון דאשתכחן בירושלם, דהא מתמן נפקא אורייתא לכל עמא. ואי אינון דהוו תמן טעאן - כל ישראל טעאן! ותנינן, דכיון דתמן טעאן - כל עמא טעאן, בגין דכלהו משכי אבתרייהו. ונעלם דבר מעיני הקהל - עיני הקהל אלין סנהדרין, אלין אינון דממנן על ישראל.
Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0