Zohar III:24a

Chapter 63: Zohar III:24a

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א רבי יהודה פתח: כתיב פרי עץ הדר כפות תמרים (ויקרא כג מ). פרי עץ הדר מאן הוא? דא אתרוג! וכי אתרוג מעץ הדר הוא?! והא כמה קוצין אית סחרניה מכאן ומכאן, ואת אמרת פרי עץ הדר?! אלא רזא דמלה דכתיב ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם, וכתיב עצם מעצמי ובשר מבשרי (בראשית ב כב כג). ודא הוא פרי עץ הדר. מנלן דאדם עץ אקרי? דכתיב כי האדם עץ השדה (דברים כ יט).
ב כפות תמרים - דסליק לשבעין שנין, וביה אשתכללו שבעין שנין עלאין. ודא אכפת ואתקשר לעילא ותתא. ועל דא אקרי כפות, כמה דאת אמר כְּפִיתוּ (דניאל ג כא), דסליק להכא ולהכא. הדא הוא דכתיב כי כל בשמים ובארץ (דה"א כט יא) דייקא.
ג רבי יוסי אומר: פרי עץ הדר - דא מזבח דעביד פירין, וסליק איבין לכל סטרין. מאי טעמא? בגין דכל שבעין שנין יהבין לה חולקא, ואתברכא מכלהו. מאי קא מיירי? בגין דמאן דחטי לגבי מזבח - בכלא חטי! דהא כפית לקבל ההוא דכפית לעילא, ועל דא אתקשר דא בדא - פרי עץ הדר כפת תמרים, ולא כתיב "וכפת תמרים".
ד כתיב זאת משחת אהרן ומשחת בניו (ויקרא ז לה). מאי קא מיירי? אלא זאת - דא מזבח דאתמשח על ידא דאהרן, דכתיב ומשחת את מזבח העולה ואת כל כליו (שמות מ י). ומשחת בניו - דהא מכלהו אתמשח ואתרבי ואתברכא ואתדכא.
ה תא חזי, בחג סובבים את המזבח זמנא חדא בכל יומא, ושבעה זמנין לבתר. מאי קא מיירי? אלא למלכא דזמין אושפיזין ואתעסק בהו, והוה ליה למלכא בת יחידאה. אמרה ליה: "מארי מלכא! בגין אושפיזין - לא אשגחת עלי!". אמר לה: "חייך ברתי! פרקטא חדא אסליק לך בכל יומא, דשוי ככלהו!".
ו כך בכל יומא ויומא דחג מקריבין ישראל לקבל אומין דעלמא. אמר מזבח למלכא קדישא: "לכלהו משתכחי מאנין וחולקין - ולי מה אנת יהיב?" אמר לה: "בכל יומא ויומא יסובבון ליך שבעה יומין עלאין, לברכא לך ויהבין לך שבעה חולקין". רבי יוסי אמר: שבעין חולקין בכל יומא לקבל שבעים פרים דמתקרבין בחג.
ז רבי יהודה אמר: שבעה בכל יומא, בגין דהא אתברכא מכלהו. ולסוף שבעה יומין מתברכא מאתר דמשח רבותא אשתכח. ולבתר - שבעה זמנין לקבל כל אינון שבעה יומין, בגין לקיימא לה ברכאן מן מבועא דנחלא דנגיד תדיר ולא פסיק. אשתכח דאתברכא בכל יומא ויומא עד שבעה יומין דאתברכא ממבועא דנחלא. וכן זמנא אחרא שבעה זמנין כחדא, ואתקיימו ברכאן לבתר מאתר עלאה דמבועא נפיק ולא פסק כדקאמרן.
ח בכל יומא מכריזין עלה ואמרין עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה (ש"א ב ה). עד עקרה ילדה שבעה - דא כנסת ישראל דאתברכא משבעה בכל יומא, וסליק לחושבן עלאה. ורבת בנים אמללה - אלין אומין עעכו"ם דסלקין ביומא קדמאה לחושבן רב, ולבתר מתמעטין ואזלין בכל יומא ויומא. ועל דא מזבח מכפר על חוביהון דישראל. מזבח מדכי להון ואריק להון ברכאן מעילא לתתא.
ט וענף עץ עבות - דא מלכא קדישא דאחיד לתרין סטרין. ובגין כך הדס תלת ענפי, דיתעבד ענף עץ עבות דאחיד לכל סטרא. וערבי נחל - אלין תרין קיימין, דמהכא נפיק לכפת תמרים. כפת תמרים אחיד לעילא ואחיד לתתא, והא אתמר. אתרוג - נפקא מגו כובין דאילנא. והכי הוא 'כפת תמרים' הכי נמי אחיד בהו. ודאי כל מה דנפיק מעלמא - מהכא נפקא ומהכא אתזן.
י רבי יוסי פתח: ואבואה אל מזבח אלהים (תהלים מג ד). מאן מזבח אלהים? דא הוא מזבח דלעילא - מזבח אלהים ודאי! והיינו באר דיצחק. ולזמנין מזבח ה' - כמה דאת אמר קם מלפני מזבח ה' (מ"א ח נד). ועל דא ירתין עלמין מהכא דינא ורחמי, בגין דהיא ינקא בהאי סטרא ובהאי סטרא, והא אוקמוה מלה.

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0