Zohar II:85a

Chapter 22: Zohar II:85a

The Zohar is studied within a tradition that guarded it with great care. Here it is presented in the original Aramaic.

English not available yet

א אנכי ה' אלהי"ך אשר הוצאתיך וגו'. רבי אלעזר פתח, (משלי א ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך - "שמע בני מוסר אביך" דא קודשא בריך הוא, "ואל תטוש תורת אמך" דא כנסת ישראל. מאן כנסת ישראל? דא בינה, כמה דכתיב (שם ב) להבין אמרי בינה.
ב רבי יהודה אמר, "מוסר אביך" דא היא חכמה, "ואל תטוש תורת אמך" דא היא בינה. רבי יצחק אמר, הא והא חד מלה אתפרשו, דתנינן אורייתא מחכמה דלעילא נפקת. רבי יוסי אמר, מבינה נפקת, דכתיב להבין אמרי בינה, וכתיב ואל תטוש תורת אמך.
ג אמר רבי יהודה, אורייתא מחכמה ובינה אתכלילת, דכתיב שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. רבי אבא אמר בכלא אתכלילת, דכיון דבאלין תרין אתכלילת, אתכלילת בכלא, בחסד, בדינא, ברחמי, בכלהו שלימותא דאצטריך מלה, אי מלכא ומטרוניתא מסתכמין, כלא מסתכמין, באתר דאלין משתכחין, כלא משתכחין.
ד רבי יוסי אמר, אנכי דא שכינתא, כמה דכתיב (בראשית מו ד) אנכי ארד עמך מצרימה. ה' אלהי"ך [דא כנסת ישראל, דכתיב ואל תטוש תורת אמך] (נ"א כלא סליק לעילא למהוי כלא חד). רבי יצחק אמר אנכי דא שכינתא, ופסקא טעמא, כמה דאת אמר (שם כז יט) אנכי עשו בכורך. ה' אלהיך דא קודשא בריך הוא, כמה דכתיב (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו, וכתיב אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. "מן השמים" [מן השמים ממש, דא קודשא בריך הוא].
ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים אשר, אתר דכלא מאשרין ליה. הוצאתיך מארץ מצרים דא יובלא, כמה דתנינן מסטרא דיובלא נפקו ישראל ממצרים, ובגין כך חמשין זמנין אדכר יציאת מצרים באורייתא, חמשין יומין לקבלא אורייתא, חמשין שנין לחירו דעבדין.
ו מבית עבדים כמה דכתיב (שמות יב כט) הכה כל בכור בארץ מצרים, ותנינן אלין כתרין תתאין דאתרחיצו בהו מצראי. כמה דאית ביתא לעילא, אית ביתא לתתא. ביתא קדישא לעילא דכתיב (משלי כד ג) בחכמה יבנה בית, ביתא תתאה לתתא דלא קדישא כמה דכתיב מבית עבדים.
ז תאנא, בשעתא דאתמר אנכי, כל אינון פקודי אורייתא דמתאחדן במלכא קדישא עלאה בסטרא (ס"א דא), כלהו הוו כלילן בהאי מלה,
ח כמה דתנינן כל פקודי אורייתא מתאחדן בגופא דמלכא, (ד"א במלכא קדישא עלאה), מנהון ברישא דמלכא, ומנהון בגופא, ומנהון בידי מלכא, ומנהון ברגלוי, ולית מאן דנפיק מן גופא דמלכא לבר. ובגין כך, מאן דפשע בחד מפקודי אורייתא, כמאן דפשע בגופא דמלכא, כמה דכתיב (ישעיה סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, בי ממש, ווי לחייביא דעברין על פתגמי אורייתא, ולא ידעין מאי קא עבדין,
ט דאמר רבי שמעון, ההוא אתר דאיהו חב לגביה, ההוא אתר ממש גלי חוביה, (ואמר רבי שמעון, קודשא בריך הוא ממש גלי חוביה) חב בקודשא בריך הוא, קודשא בריך הוא גלי חוביה, דכתיב (איוב כ כז) יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו, יגלו שמים עונו, דא קודשא בריך הוא, וארץ מתקוממה לו, דא קודשא בריך הוא, (נ"א דא כנסת ישראל).
י תניא שמים גליין חוביה דבר נש, ובשעתא דאיהו גלי חוביה, ארץ עביד דינא בבר נש, דכתיב וארץ מתקוממה לו, למעבד דינא ביה. אמר רבי יוסי, תנינן משמיה דרבי שמעון, בשעתא דאתיהיבת אורייתא, אימא ובנין בשלימותא אשתכחו, דכתיב (תהלים קיג ט) אם הבנים שמחה.
יא אנכי ה' אלהיך - "אנכי" כמה דתנינן בת היתה לו לאברהם אבינו היא שכינתא, ודא בת. ה' אלהי"ך דכתיב (שמות ד כב) בני בכורי ישראל, וכתיב (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה, הא בן.
יב אשר הוצאתיך מארץ מצרים דכתיב (ויקרא כה י) יובל היא קדש תהיה לכם, וכתיב אם הבנים שמחה. [כתיב] וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור הא אימא ובנין, יתבא אימא יתבין בנין, (ועלמין) כלהו בחדוה בשלימותא, ועל דא כתיב אם הבנים שמחה. מתעברא אימא כלהו מתעברן מדוכתייהו, וכתיב (דברים כב ו) לא תקח האם על הבנים ותנינן, לא יעביד בר נש חובי לתתא, בגין דאתעבר אימא מעל בנין.
יג אמר רבי יצחק, כלא קודשא בריך הוא, כלא הוא, כלא חד, ומלין אלין למחצדי חקלא אתגליין, זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי.
יד תאני אמר רבי אלעזר, כתיב בראשית ברא אלהי"ם את השמים ואת הארץ, וכתיב (בראשית ב ד) ביום עשות ה' אלהי"ם ארץ ושמים. במאי אוקימנא הני קראי? הא תנינן דתרווייהו כחדא אתבריאו, מלמד שנטה הקדוש ברוך הוא קו ימינו וברא השמים, ונטה קו שמאלו וברא את הארץ, בקדמיתא "את השמים ואת הארץ" ולבתר "ארץ ושמים".
טו תנן, כתיב (הושע ב כג) ביום ההוא אענה נאם ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ - "אענה את השמים" שמים ממש, דכתיב (ישעיה סו א) השמים כסאי; "והם יענו את הארץ" הארץ ממש, דכתיב והארץ הדום רגלי. שמים שמים עלאין, וארץ ארץ עלאה. דתניא, כד אתקן שמים דא בתיקונוי, (אתקן) לקבליה דהאי ארץ, ותיאובתיה לקבלה בחד דרגא דאקרי צדיק, כמה דכתיב (משלי י כה) וצדיק יסוד עולם, ואתדבק בהאי ארץ,
טז ומרישא דמלכא עד ההוא אתר דשארי האי צדיק, אתי חד נהרא קדישא משחא דרבות, ואטיל בסגיאות תיאובתא בהאי ארץ קדישא, ונטל כלא האי ארץ, ולבתר מהאי ארץ אתזן כלא עילאי ותתאי. כדכורא דא כד תיאובתיה לאתדבקא בנוקבא, דאפיק זרעא דרבות מרישא דמוחא בההוא אמה, ואטיל בנוקבא ומניה מתעברא נוקבא, אשתכח דכלהו שייפין דגופא כלהו מתדבקן בנוקבא, ונוקבא אחידא כלא. כדוגמא דא תנינן, כל דאשלים לעשרה קדמאי דבי כנישתא, נוטל אגר כלהו, רבי יוסי אומר, לקבלי דכלהו.
יז רבי יצחק אמר, כתיב (תהלים יח י) ויט שמים וירד, וכתיב וירד ה' לעיני כל העם על הר סיני. "ויט שמים וירד", לאן נחת? אי תימא דנחת לסיני, "על הר סיני" כתיב, ולא כתיב 'בהר סיני'.
יח אלא ויט שמים וירד, לאן נחת? אמר רבי יוסי, (אמר רבי יהודה אמר רבי חייא), נחית בדרגוי, מדרגא לדרגא ומכתרא לכתרא, עד דאתדבק בהאי ארץ, וכדין אתנהר סיהרא וקיימא באשלמותא, הדא הוא דכתיב ויט שמים וירד להאי ארץ, וכדין כתיב "על הר סיני". מה קיימא על הר סיני? הוי אימא דא שכינתא.
יט רבי אבא אמר מהכא, (שמות יט יח) מפני אשר ירד עליו ה' באש, וכתיב (דברים ד כד) כי ה' אלהי"ך אש אוכלה הוא, וכתיב (בראשית יט כד) וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים. "וה' המטיר" דא הוא ארץ; מאן אתר נטיל האי? סיפיה דקרא מוכח דכתיב "מאת ה' מן השמים" מן השמים ממש. רבי חייא אמר מהכא, וידבר אלהי"ם את כל 'כל' כללא דכלא, דהא בהאי תליא כלא:

Aramaic: Hebrew Wikisource, "Sefer HaZohar", CC BY-SA 4.0