פרק יח
הקבלה נלמדת במסורת ששמרה עליה בזהירות רבה. אלה ספריה הקלאסיים, במקורם.
א הא – עצמה, בבואה בראש תיבה, הרמז לבינה. ובבואה בסוף תיבה, הרמז למלכות:
ב הבל – ז׳ הבלים, ז׳ מדות:
ה הדס – ג׳ אבות, ומלכות הדסה:
ז הוא – בכתר, או בבינה, או בתפארת, או במלכות:
ח הוד – נקרא כן, בהיותה נאחזת בגבורה ובינה:
ט הוה – רמז ה׳ עלאה, ה׳ תתאה, ו׳ באמצעיתא:
י הוי – תפארת מסתלק עם הברכות אל הבינה:
יד הלל – מלכות, שאינו גמור, וגמור מצד הבינה, או בינה עצמה:
טו הללויה – מלכות מצד התפארת:
יז הר – מלכות, והכל לפי שם המתלוה:
יח התקפתא – מלכות מצד החסד:
עברית: נחלת הכלל. אנגלית: Moses Cordovero's Introduction to Kabbalah, תרגום אירה רובינסון, 1994, CC BY