ח״ג ע ע״א

פרק מב: ח״ג ע ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א ותאנא, עשרה זיני חכמות אלין נחתו לעלמא וכלהו אשתאבו במצרים בר מחד דאתפשט בעלמא. וכלהו זיני חרשי אינון, ומנייהו ידעי מצרים חרשין על כל בני עלמא. וכד מצראי בעאן למעבד כנופיא בחרשייהו לעובדיהון - הוו נפקי לחקלא לטורי רמאי ודבחין דבחין, ועבדין גומין בארעא. וסחרין ההוא דמא סוחרניה דהני גומין, ושאר דמא מתכנפי בהנהו גומין ובשרא שוין עלייהו. וקרבין קרבניהון לאינון זינין בישין. ואינון זינין בישין מתכנשין ומתקרבין כחדא ומתפייסין בהדייהו בההוא טורא.
ב ישראל דהוו בשעבודיהון הוו מתקרבין להון, ואולפו מנייהו. והוו טעאן בתרייהו. והיינו דכתיב כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען וגו' (ויקרא יח ג), וכתיב ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וגו' (ויקרא יז ז). תאנא, בשעתא דהוו מקרבין להון על גבי חקלא והוו מזמני ההוא דמא ומקרבי קרבנייהו - הוו מתכנפי כל אינון זינין בישין וחמאן להון כגוונא דשעירים, כלהו מליין שערא, ומודעי להו מה דאינון בעיין.
ג תא חזי יצחק מה כתיב ביה? ויגש יעקב אל יצחק אביו וימושהו (בראשית כז כב). אמר - "דא לא אתעדי אלא מטלא דשמיא דנגיד על ארעא!". אמר רבי יוסי ומשמני הארץ - בכלא ברכיה. מאי טעמא? בגין דחמא ליה בשערא אמר למעבר דא ומשמני הארץ אצטריך. ולא זוהמא דארעא. דהאי זוהמא הוא דארעא. וכד טלא דשמיא ומגדא דארעא מתחבראן - אתעבר האי זוהמא.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0