פרק נה: ח״ג עה ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א ערות אשת אביך לא תגלה (ויקרא יח ח) - מאן אשת אביך? אמר רבי שמעון הא תנינן - כל מילוי דאורייתא סתים וגליא כמה דשמא קדישא סתים וגליא. אורייתא דהיא שמא קדישא - הכי נמי סתים וגליא! הכא כלא באתגליא ידיעא. סתים - כמה דאוקימנא.
ב והא קרא הכי הוא: אשת אביך - תאנא - כל זמנא דמטרוניתא אשתכחת במלכא וינקא לך אקרי אמך. השתא דאתגליא עמך ואתרחקת מן מלכא - אשת אביך אתקרי. אנתו היא דמלכא קדישא - לא אתפטרת בתרוכין מניה. אנתתיה היא ודאי, כמה דכתיב כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה (ישעיהו נ א). אלא ודאי אנתו היא דמלכא אף על גב דאתגלייא.
ג ועל דא פקיד עלה תרי זמני - חד כד יתבא במלכא בזווגא חד ואתקרי אמך דכתיב ערות אמך לא תגלה - לא תעביד דיתרחקון דא מן דא ותשתלח על חובך כמה דכתיב ובפשעכם שלחה אמכם. וחד כד היא בגלותא עמך ואתגלייא מהיכלא דמלכא ואתקרי 'אנתו דמלכא'. אע"ג דאתרחקת מניה - לא תעביד בגין דתעדי מבינך וישלטון בך שנאך, ולא תסתמר עלך בגלותא. הדא הוא דכתיב ערות אשת אביך לא תגלה. מאי טעמא? בגין כי ערות אביך הוא - אע"ג דאתרחקת מן מלכא - אשגחותא דמלכא בה תדירא. ובעיא לאסתמרא לקבלה יתיר, ולא תיחוב לגבה:
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0