ח״ג עה ע״ב

פרק נז: ח״ג עה ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א רבי אבא הוה אזיל לקפוטקיא והוה עמיה ר' יוסי. עד דהוו אזלי חמו חד בר נש דהוה אתי ורשימא חד באנפוי. אמר ר' אבא, נסטי מהאי אורחא דהא אנפוי דדין אסהידו עליה דעבר בערייתא דאורייתא, בגיני כך אתרשים באנפוי. אמר ליה ר' יוסי, אי האי רשימא הוה ליה כד הוה ינוקא - מאי ערייתא אשתכח ביה?! אמר ליה, אנא חמינא באנפוי דאסהידו בערייתא דאורייתא.
ב קרא ליה ר' אבא. אמר ליה אימא מלה - האי רשימא דאנפך מה הוא? אמר לון, במטותא מנייכו, לא תענשו יתיר לההוא בר נש - דהא חובוי קא גרמו ליה! אמר ר' אבא מהו? אמר לון, יומא חד הוינא אזיל בארחא אני ואחותי. שרינא בחד אושפיזא ורוינא חמרא. וכל ההוא ליליא אחידנא באחותי. בצפרא קמנא ואושפיזאי קטט בחד גברא. עיילנא בינייהו וקטרו לי דא מהאי גיסא ודא מהאי גיסא, ורשימא דא הוה עייל לבי מוחא, ואשתזבנא על ידא דחד אסייא דאית בגוון.
ג אמר ליה, מאן הוא אסייא? אמר לון, ר' שמלאי הוא. אמר ליה, מאי אסותא יהב לך. אמר לון אסותא דנפשא. ומההוא יומא אהדרנא בתשובה. ובכל יומא חזינא אנפאי בחד חיזו ובכינא קמי קב"ה דהוא רבון עלמין על ההוא חובה, ומאינון דמעין אסחינא אנפאי. אמר רבי אבא אי לאו דאתמנע מנך תשובה - אעברנא מאנפך ההוא רשימא. אבל קרינא עליך וסר עונך וחטאתך תכופר. אמר ליה ג' זמנין אימא! אמר ליה ג' זמנין ואתעבר רשימא.
ד אמר ר' אבא, ודאי מארך הא בעא לאעברא מנך, דודאי בתשובה אשתכחת. אמר ליה, נדרנא מהאי יומא לאתעסקא באורייתא יממא וליליא! אמר ליה, מה שמך? א"ל אלעזר. אמר ליה - אל עזר ודאי, שמא גרים, דאלהך סייעך והוה בסעדך. שדריה ר' אבא וברכיה.
ה לזמנא אחרא הוה ר' אבא אזיל לגבי ר' שמעון. עאל במאתיה - אשכחיה דהוה יתיב ודריש - איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת (תהלים צב ז). איש בער לא ידע וגו' - כמה טפשין אינון בני עלמא! דלא משגיחין ולא ידעין ולא מסתכלין למנדע אורחוי דקב"ה על מה קיימין בעלמא. מאן מעכב להו למנדע? טפשותא דלהון! בגין דלא משתדלי באורייתא! דאילו הוו משתדלי באורייתא - ינדעון אורחוי דקב"ה.
ו וכסיל לא יבין את זאת - דלא מסתכל ולא ידע נימוסי דזאת בעלמא דדאין עלמא בדינוי. וחמאן לדינוי דהאי זאת דמטאן על בני נשא דאינון זכאין ולא מטאן על רשיעייא חייביא דעברין על פתגמי אורייתא! דכתיב בפרוח רשעים כמו עשב וגו' - דהאי עלמא ירתין ליה בכל סטרוי, ודינין לא מטון עלוי בהאי עלמא. ואלמלא דדוד מלכא אודעיה בסופיה דקרא - לא ידעינן, דכתיב להשמדם עדי עד - לשיצאה להון מההוא עלמא ולמהוי עפרא תחות רגליהון דצדיקייא דכתיב ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם.
ז תו פתח ואמר: וַיָּקָם בִּי כַחֲשִׁי בְּפָנַי יַעֲנֶה (איוב טז ח) במאי קא מיירי? אלא זכאה חולקיה דבר נש דאשתדל באורייתא למנדע אורחוי דקב"ה! דכל מאן דאשתדל באורייתא - כאילו אשתדל בשמיה ממש! מה שמיה דקב"ה עביד נימוסין - אוף אורייתא הכי נמי. תא חזי האי מאן דעבר על פתגמי אורייתא - אורייתא סלקא ונחתא ועבדא ביה בבר נש רשימין באנפוי, בגין דיסתכלון ביה עלאי ותתאי וכלהו אושדן לווטין על רישיה.
ח ותאנא כל אינון עיני ה' דאזלין ושאטין בעלמא למנדע אורחוי דבני נשא - כלהון זקפין עיינין ומסתכלין באנפוי דההוא בר נש וחמאן להו, וכלהו פתחין עליה ווי ווי!. ווי ליה בהאי עלמא, ווי ליה בעלמא דאתי! אסתלקו מסוחרניה דפלניא - דהא סהדותא באנפוי ורוחא דמסאבא שריא עלוי. וכל אינון יומין דאשתכח רשימו באנפוי לסהדותא - אי אוליד בר - אשליף ליה רוחא מסטרא דמסאבא. ואלין אינון חייבי דרא תקיפי אנפין דמאריהון שביק להון בהאי עלמא לשיצאה להו בעלמא דאתי.
ט תנינן, האי צדיקא דאשתדל באורייתא יממא וליליא - קב"ה משיך עליה חד חוטא דחסד ואתרשים ליה באנפוי, ומההוא רשימא דחלי עלאי ותתאי. הכי נמי מאן דעבר על פתגמי אורייתא - משכאן עליה רוחא דמסאבא ואתרשים ליה באנפוי, ומניה ערקין עלאי ותתאי, וכלא מכרזי עליה "אסתלקו מסחרניה דפלניא דעבר על פתגמי אורייתא ועל פקודי דמאריה! ווי ליה! ווי לנפשיה! האי אשליף רוחא דמסאבא דאשתכח עמיה ואורית ליה לבריה, והאי הוא דקב"ה לית ליה ביה חולקא ושביק ליה לשיצאה ליה לעלמא דאתי."
י אמר ליה רבי אבא, שפיר קאמרת! מנא לך האי? אמר ליה, הכי אוליפנא. ואוליפנא דהאי ירותא בישא אחסינון כלהו בנוי אי לא יתובון, דהא לית מלה קיימא קמי תשובה. ואנא הכי אוליפנא דאסוותא דא יהבו לי זמנא חדא דהוינא רשים באנפאי, ויומא חד הוינא אזיל באורחא ואערענא בחד זכאה, ועל ידוי אתעבר מנאי ההוא רשימא. אמר ליה מה שמך? אמר ליה 'אלעזר', וקרינא עלי 'אלעזר אחרא'. אמר ליה, בריך רחמנא דחמינא לך וזכינא למחמי לך בהאי! זכאה חולקך בעלמא דין ובעלמא דאתי! אמר ליה אנא הוא דאערענא לך!
יא אשתטח קמיה. אייתיה לביתיה. אתקין קמיה קורטיסא דנהמא ובשרא דעגלא תליתאה. בתר דאכלו אמר ליה ההוא גברא - רבי אימא לי חד מלה. חדא תורתא סומקא אית לי - אימא דעגלא דבישרא דא דאכילנא. ויומא חד עד לא אתעברת ואולידא - אזלינא בתרהא למרעא למדברא. עד דדברנא לה אעבר קמאי חד גברא. אמר לי "מה שמה דתורתא דא?". אמינא "מן יומא דאתילדת לא קרינא לה בשמא". אמר לי בת שבע אם שלמה אתקרי - אי תזכה לכפרה. ואנא בעוד דאהדרנא רישאי לא חמינא ליה. וחייכנא מההוא מלא.
יב והשתא דזכינא באורייתא - אתערנא על ההיא מלה. ומן יומא דאתפטר ר' שמלאי מהכא - לא הוה בר נש דינהיר לן באורייתא כוותיה. ואנא דחילנא למימר מלה דאורייתא דלא אוליפנא. ומלה דא אסתכלנא דמלה דחכמתא היא ולא ידענא. אמר ליה: ודאי מלה דחכמתא היא! ורמיזא עלאה היא לעילא ולתתא.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0