ח״ג עו ע״ב

פרק נט: ח״ג עו ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א ערות אחות אביך לא תגלה (ויקרא יח יב). רבי חייא פתח: ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה וגו' (ויקרא כ יז). תמן תנינן, מאה ותלתין שנין אתפרש אדם מאתתיה ולא הוה אוליד - מדקטל קין להבל לא בעא אדם לאזדווגא באתתיה. ר' יוסי אמר משעתא דאתגזר עליה ועל כל עלמא מיתה אמר "אמאי אנא אוליד לבעתותא?" - מיד אתפרש מאתתיה.
ב ותרין רוחין נוקבין הוו אתיין ואזדווגן עמיה ואולידו. ואינון דאולידו הוו מזיקין דעלמא ואקרון נגעי בני אדם. ואלין סאטן לבני אדם ושריין בפתחא דביתא ובביראי ובבתי כסאי. ועל דא בר נש דאשתכח בפתחא דביתיה שמא קדישא שדי בכתרין עלאין - כלהו ערקאן ואתרחקן מניה. הדא הוא דכתיב ונגע לא יקרב באהליך. מאי ונגע לא יקרב? אלין נגעי בני אדם.
ג ותאנא בשעתא דנחת אדם בדיוקנא עלאה בדיוקנא קדישא וחמו ליה עלאי ותתאי - כלהו קריבי גביה ומלכוהו על האי עלמא. בתר דאתא חוויא על חוה ואטיל בה זוהמא - לבתר אולידת קין. מתמן נתייחסו כל דרין חייבין דעלמא. ומדורא דשדין ורוחין - מתמן אשתכחו ומסטרוי. ובגיני כך כל רוחין ושדין - פלגותא אית בהו מבני נשא דלתתא, ופלגותא ממלאכי עלאי דלעילא. וכן כד אתילידו מאדם אינון אחרנין - כלהו אשתכחו כהאי גוונא; פלגו מתתאי ופלגו מעלאי.
ד בתר דאתילידו מאדם, אוליד מאינון רוחין בנתן דדמיין לשפירו דעלאי ולשפירו דתתאי. ועל דא כתיב ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובת הנה וגו'. וטעאן כלא בתרייהו. וחד דכורא אשתכח דאתא לעלמא מרוחיה דסטרא דקין וקרון ליה תובל קין. וחדא נוקבא נפקת עמיה, והוו בריין טעאן בתראה ואתקרי נעמה - מינה נפקו רוחין ושדין אחרנין. ואינון תליין באוירא, ואודעין מלין לאינון אחרנין דשכיחין לתתא.
ה ודא תובל קין אפיק זייני קטולא לעלמא. ודא נעמה אתרגישת בריגשהא ואתדבקת בסטרהא. ועד כען היא קיימא ומדורהא בין ריגשי ימא רבא, ונפקת וחייכת בבני נשא, ואתחממת מנייהו בחלמא בההוא תיאובתא דבר נש ואתדבקת ביה. תיאובתא נטלת ולא יתיר. ומההוא תיאובתא - אתעברת ואפיקת זיינין אחרנין לעלמא.
ו ואלין בנין דאולידת מבני נשא - משתכחין לקבלי נוקבי בני נשא, ומתעברן מנייהו ואולידן רוחין. וכלהו אזלין ללילית קדמיתא והיא מגדלת לון. והיא נפקת לעלמא ובעיא רבייהא. וחמת רביי בני נשא - ואתדבקת בהו לקטלא להו, ולאשתאבא ברוחייהו דרביי בני נשא. והיא אזלת בההוא רוחא. ואזדמנן תמן תלת רוחין קדישין וטאסין קמה ונטלין ההוא רוחא מינה, ומניחין ליה קמי קב"ה, ותמן מתאלפי קמיה.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0