פרק סו: ח״ג עח ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א תאנא אתגליף שמא קדישא בסטרין ידיען, באתוון רשימין דעשרין ותרין. י' בא', א' בי', י' בב', ב' בי', י' בג', ג' בי', י' בד', ד' בי', י' בה', ה' בי' כלהו מתגלפי ביו"ד! יו"ד סליק לון!
ב ה"א כליל ביו"ד - מניה נפקת. כדין - מעטרין לאבהן; אתפתחת ה"א בנחלוי ואעטר לרישא דו' דתמן שריין אבהן.
ג ו' כליל שית אתוון וכלהו כליל יו"ד. י' אתגליף בגלופוי וסליק לאתעטרא בתריסר אתוון אחרנין - מניה נפקו עשר אמירן בגלופוי, וכלהו שבילין דאורחא עלאה, יקירא דכלא. כדין ה"א אחרא אתכלילת מן כלהו - גליפא מסטרא מתיחא טמירא לאולדא לתתא.
ד אתגליפו כלהו בארבעין ותרין אתוון, וכלהו פרישנא במתניתא דידן, וכלהו סלקן ברישא דמלכא.
ה שבע שמהן שלימין מתפרשין בשבעין אתוון. שבעין ותרין אסתלקו באות ו', רשימן בפרשת ויהי בשלח פרעה בקרא ויסע ויבא ויט כד נטלת שכינתא. ושבעה רשימין אתרשימו ביה. שבעה אסתלקו מניה בעובדין רשימין. תאנא: אסתלקו אתוון ברשימין ידיען. וארחין סתימין! בר לזכאי קשוט סמכי עלמא!
ו אמר ר' שמעון לר' אלעזר: תא חזי הני עשרין ותרין אתוון דגליפין באורייתא - כלהו מתפרשן בהני עשר אמירן. כל אמירה ואמירה מאלין עשר דאינון כתרי מלכא - כלהו גליפין באתוון ידיען. בגיני כך שמא קדישא אתכסייא באתוון אחרנין, וכל אמירה אוזיף לאמירה עלאה מנה אתווי, בגין דאתכליל האי בהאי. ועל דא שמא קדישא גליפנא ליה באתוון אחרנין - בגין דאתכסיין דא בדא ודא בדא - עד דמתקשרין כלהו כחדא.
ז ומאן דבעי למנדע צרופי שמהן קדישין - לנדע אינון אתוון דרשימין בכל כתרא וכתרא, וכדין לנדע ויתקיים בכלא! והא גליפנא לון בכל אינון אתוון דרשימן וידיען בכל כתרא וכתרא מספרא עלאה דשלמה. והכי סליק בידן וחברייא גליפין לון ושפיר הוא. דהא כל כתרא וכתרא אוזיף לחבריה אתווי כמה דאוקימנא. ולזמנין דלא אצטריך אלא באתווי, אינון דרשימין ביה. וכלהו ידיען לגבי חברייא והא אוקימנא לון.
ח זכאין אינון צדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי! דקב"ה בעי ביקריהון ומגלי להון רזין עלאין דשמיה קדישא דלא גלי לעלאין קדישין! ועל דא יכיל משה לאתעטרא ביני קדישין וכלהו לא יכלי למקרב בהדיה, כנורא יקידתא וגומרי דאשא. דאי לאו הכי - מֵאָן הוה ליה למשה למיקם בינייהו?! אלא זכאה חולקא דמשה דהא כד שארי למללא עמיה קב"ה - בעא למנדע שמיה קדישא סתים וגלייא, בכל חד וחד כדקא חזי, וכדין אדבק וידע יתיר מכל בני עלמא.
ט תא חזי בשעתא דסליק משה גו עננא יקירא - עאל ביני קדישין. פגע ביה חד מלאכא בשלהובי נורא בעיינין מלהטן וגדפוי מוקדן. בעא לשאפא ליה בגוויה. וההוא מלאכא גבריאל שמיה. כדין אדכר משה חד שמא קדישא דהוה גליף בתריסר אתוון - ואזדעזע ואתרגש, עד דסליק משה בינייהו. וכן לכל חד וחד. זכאה חולקיה! והא אוקימנא מלי.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0