פרק עב: ח״ג עט ע״א
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א דתאנא ברזי דמסאבותא - זוהמא דטופרין יתער זוהמא אחרא ובגיני כך בעיין גניזא. ומאן דאעבר לון לגמרי - כאלו אתער חסד בעלמא! דתניא לא לבעי ליה לאיניש למיהב דוכרנא לזינין בישין, דתנינן אלף וארבע מאה וחמש זינין בישין מתאחדן בההוא זוהמא דאטיל חויא תקיפא - וכלהו מתערין בההוא זוהמא דטופרין!
ב ואפילו מאן דבעי יעביד בהו חרשין לבני נשא משום אינון דתליין בהו! ומאן דאעבר לון - כאילו אסגי חסד בעלמא ודינין בישין לא משתכחין, ויעבר ההוא זוהמא וטופרהא דרשים ביה. דתניא מאן דדריך ברגליה או במסאניה עלייהו - יכיל לאתזקא. ומה בהאי שיורי דשיורי דזוהמא דלעילא כך - אתתא דמקבלא ואתחברת בחויא ואטיל בה זוהמא - על אחת כמה וכמה! ווי לעלמא דמקבלא מנה מההוא זוהמא! בגיני כך ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב (ויקרא יח יט).
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0