פרק כד: ח״ג צג ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א דבר אחר: לך אמר לבי בקשו פני - בגינך אמר לבי לבני עלמא בקשו פני - אלין זמנייא וחגייא דכלהו זמין להון לאתר דאקרי קדש בגין לעטרא לון כל חד וחד ביומיה, כל חד וחד. בזמניה וישאבון כלהו מההוא עמיקא דעמיקתא דנחלין ומבועין נפקין מניה. בגין כך כתיבי מקראי קדש - זמינין אינון לההוא אתר דאקרי קדש לאתעטרא ביה ולאשתאבא ביה בגין דיתקדשון כלהון כחדא וישתכח בהו חדוותא.
ב ר' אבא אמר מקראי קדש - זמינין דקדש. וכד מהאי זמינין - זמינין מן נחלא דנגד ונפיק. למלכא דזמין בני נשא לסעודתיה - אעטר קמייהו מכל זיני מיכלא דעלמא, אפתח להו גרבי חמרא שפיר בריחא שפיר למשתייא. דהכי אתחזי - מאן דמזמין - למכלא ולמשתייא זמין! כך מקראי קדש - כיון דאינון זמינין לסעודתא דמלכא - זמינין אינון לחמרא טב ושפיר דמנטרא. ועל דא מקראי קדש כתיב.
ג אשר תקראו אותם במועדם. כתיב ואנשי קדש תהיון לי (שמות כב ל). ישראל לתתא אקרון אנשי קדש כיון דזמינין אינון מקדש דלעילא. אתון אנשי קדש לתתא - זמינא להו! כדין אתקינו סעודתא וחדו דהא לכו אתחזי בגין דאתון אתקרון אנשי קדש, ויהון כלהו זמינין בכל סטרין דקדש לעילא ותתא.
ד דבר אחר: אלה מועדי ה' - מהו מועדי ה'? ר' שמעון אמר: מה' אינון דביה אתקשרו. מתתא לעילא ומעילא לתתא - כלהו ביה מתקשרן ומתאחדן כלהו, לאתקשרא קשרא חד בקשרא דמלכא. מאי טעמא? כמה דמלכא ירית לאבא ולאמא ואחיד בההוא קדש ואתעטר בהו כך כל אינון דאחידן ביה במלכא בעיין לאזדמנא בההוא אתר עלאה דאקרי קדש בגין דיתאחדו כלהו כחדא במלכא. ועל דא מועדי ה' אקרי, ולבתר מקראי קדש, דהא בהו אתעטר מלכא.
ה אשר תקראו אותם במועדם. תרין חולקין אית לישראל בהו. אי מסטרא דמלכא - חולקא עלאה אית לישראל ביה דכתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו' (דברים ד ד), כי חלק ה' עמו (דברים לב ט). ואי מסטרא עלאה דקדש - חולקא עלאה אית לישראל ביה דכתיב ואנשי קדש תהיון לי, וכתיב קדש ישראל לה'. ועל דא לכו אתחזו לזמנא להו ולתקנא קמייהו חדוותא וסעודתא ולמחדי בהו.
ו ומאן דמזמן לאחרא בעי לאחזאה ליה חידו ואנפין נהירין לנטרא אורחיה דההוא אושפיזא. למלכא דזמין אושפיזא יקירא. אמר לבני היכליה: כל שאר יומין הויתון כל חד וחד בביתיה; דא עביד עבידתיה, ודא אזיל בסחורתיה, ודא אזיל בחקליה. בר ההוא יומא דילי דכלכון מתעתדי בחדוותא דילי. השתא זמינית אושפיזא עלאה ויקירא! לא בעינא דתשתדלון בעבידתא ולא בסחורתא ולא במדברי! אלא כלהו אזדמנו כגוונא דההוא יומא דילי, ואתקינו גרמייכו לקבלא לההוא אושפיזא באנפין נהירין בחדוותא בתושבחתא. אתקינו ליה סעודתא יקירא בגין דיהא זמיני דילי בכל סטרין!
ז כך אמר קב"ה לישראל: בני, כל שאר יומין אתון משתדלי בעבידתא בסחורתא בר ההוא יומא דילי. השתא אושפיזא עלאה ויקירא זמינית. אתון קבילו ליה באנפין נהירין! זמינו ליה, אתקינו ליה סעודתי עלאי פתורי מסדרן, כגוונא דההוא יומא דילי. בגין כך תקראו אותם במועדם.
ח תא חזי בשעתא דישראל לתתא חדאן בהני מועדיא ומשבחין שבחא לקב"ה, מסדרין פתורי, מתקני גרמייהו במאני יקר מלאכי עלאי אמרין "מה טיבן דישראל בכך?". קב"ה אמר: אושפיזא עלאה אית לון יומא דא! אמרי: ולאו דילך הוא מההוא אתר דאקרי קדש? אמר לון: וכי ישראל לאו קדש נינהו ואקרון קדש?! לון אתחזי לזמנא אושפיזא דילי! חד - מסטרא דילי; דהא אינון דבקים בי. וחד - מסטרא דקדש דכתיב קדש ישראל לה' - הואיל וישראל אקרון קדש - אושפיזא דלהון הוא ודאי. בגין דזמינו דהאי אושפיזא מקדש הוא דכתיב מקראי קדש. פתחו כלהו ואמרו: אשרי העם שככה לו.
ט תלתא אינון זמינין מקדש ולא יותר - חג המצות, וחג השבועות, וחג הסוכות. אמר ליה רבי אבא: וכי שבת לאו מקדש הוא זמין?! אמר ליה לאו! בתרי סטרין. חד - דהוא ודאי קדש אקרי דכתיב ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם (שמות לא יד). וחד - דשבת לאו זמין הוא, דהא ירותא דיליה הוא ודאי. ירותא דקדש הוא ירית, ולאו זמיני. ועל דא כלהון זמינין בקדש ומתקשרן בשבת ומתעטרן ביה. בהאי יומא שביעאה אתעטר ביה. ועל דא שבת לאו זמין הוא.
י לברא דעאל לביתא דאבוי ואימיה ואכל ושתי בשעתא דהוא בעי. למלכא דהוה ליה ברא יחידאי חביבא דנפשיה - יהב ליה שושבינא לנטרא ליה ולאתחברא בהו. אמר מלכא: יאות הוא לזמנא לאלין שושבינין דברי ולאחזאה יקרא וחביבותא דילי בהו! זמין לון להני שושבינין. ברא - לא אתחזי לזמנא - אלא למיעל ולמיכל ולמשתי בביתא דאבוי בשעתא דאיהו בעי. הדא הוא דכתיב מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקדש (שמות טו יא) - נאדר בקדש ודאי. כבר דאתתקן (ס"א דאתתקף) באבוי. נאדר בקדש ולאו זמין מקדש.
יא ששת ימים תעשה מלאכה (ויקרא כג ג) - ששת ימים מאי עבידתייהו? אמר ר' יוסי כתיב כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ (שמות כ יא), ולא כתיב "בששת" והא אוקמוה. וכל יומא ויומא עביד עבידתיה ואקרון יומי מלאכה.
יב א"ר יצחק אי הכי אמאי אקרון ששת ימי חול - אמאי 'חול'? א"ר יוסי השתא אתנהיג עלמא על ידא דשלוחייהו בגין כך "יומי חול" אקרון.
יג ר' חייא אמר בגין דשרי למעבד בהון עבידתא ובגין דא לא אקרון קדש. ומאן דלאו אקרון קדש - חול אקרון. ועל דא אתקינו חברייא בהבדלה בין קדש לחול. מאי הבדלה הכא? אלא קדש מלה בגרמיה הוא, ושארא - מניה אתיין. ועל דא אלין לעובדא ואלין לנטרא. ואימתי אשתכח נטירו בהו? כד זמינין מקדש.
יד א"ר יהודה חדוותא ונטירותא דיומא דשבתא על כלא הוא! ובגין דהאי יומא אתעטר באבא ואמא ואתוסף קדושה על קדושתיה מה דלא אשתכח הכי בשאר יומי (דהא הוא קדש, ואתעטר בקדש, ואוסיף קדושה על קדושתיה) בגין כך האי יומא חדוותא דעלאי ותתאי כלא חדאן ביה! מלי ברכאן בכלהו עלמין. כלהון מניה אתזנו. בהאי יומא נייחא דעלאי ותתאי. בהאי יומא נייחא דחייביא דגיהנם.
טו למלכא דעבד הלולא לבריה יחידאי. אעטר ליה בעטרא עלאה. מני ליה מלכא על כלא. בהאי יומא חדוותא לכלא! חד סנטירא דאתפקד על דינא דבני נשא - הוו בידיה גוברין דבעיין קטולא, גוברין דבעיין לאלקאה. בגין יקרא דהאי יומא דחדוותא דמלכא שביק דינוי ונטר לחדוותא דמלכא.
טז כך ההוא יומא - הלולא דמלכא במטרוניתא, חדוותא דאבא ואמא עליה, חדוותא דעלאין ותתאין. בחדוותא דמלכא כלהו חדאן ולא יצטערון ביה. על דא כתיב וקראת לשבת ענג (ישעיהו נח יג). מאי ענג? ענג לא אשתכח אלא לעילא באתר דקדש עלאה שארי - כמה דאת אמר אז תתענג על ה' (ישעיהו נח יד) - דהאי ענג על ה' הוא. והאי יומא דהוא הלולא דמלכא - אתעטר בההוא עטרא דענג. הדא הוא דכתיב וקראת לשבת ענג - מה דלא אשתכח הכי בשאר יומין.
יז בהאי יומא תלת סעודתאן בעיין בני מלכא לזמנא ולסדרא פתורא בגין יקרא דמלכא כמה דאוקימנא. וכד אזדמן ביה חגא או זמנא - לא יסדר בר נש תרי פתורי בכל סעודתא חד לשבת וחד לאושפיזא, בגין דכתיב על שלחן המלך תמיד הוא אוכל (שמואל ב ט יג) - ספוקא הוא בפתורא דמלכא לההוא אושפיזא דאתייא ליה. ועל דא בעי בר נש לסדורי פתורא שלימא למלכא והוא יהיב מניה לאושפיזא.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0