פרק כט: ח״ג צה ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א ר' יהודה שאל לר' אבא האי דכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם וחדוותא הוא כל שבעה - אמאי לא אשתלים הלל כל ז' יומין כמו בסכות, דאשתכח ח' יומין הלילא בשלימו דחדוותא כל יומא ויומא?
ב א"ל שפיר קאמרת אבל ידיעא הוא דהא הכא לא אתקשרו ישראל כל כך בכלא כמה דאתקשרו לבתר. בגין כך בהאי ליליא דזווגא אשתכח וחדוותא דכלא אשתכח וישראל אתקשרו בההוא חדוותא - עבידנא שלימו והלילא אשתלים. לבתר - אע"ג דכלהו משתכחי - עד כען ישראל לא אתקשרו בהו ולא אתפרעו לאתגלייא רשימא קדישא, ולא קבילו אורייתא ולא עאלו כמה דעאלו לבתר. בגין כך בסכות שלימו דכלא אשתכח ביה, וחדוותא דכלא יתיר. אבל הכא - עד כען לא זכו ולא אשתכח שלימו ביה כל כך. אע"ג דאשתכחו כל שבעה - לאו הוא באתגלייא. וישראל עד לא אתקשרו בהו כדקא חזי.
ג ועל דא חדוותא דכלא ושלימו דהלילא - בהאי ליליא, בגין ההוא חולקא דאתקשרו ביה. מאי טעמא? דכיון דבההוא ליליא זווגא אשתכח - כל קשורא דכלא אשתכח בסטרא דזווגא. ולא בסטרא דישראל. דכד זווגא אשתכח בה - משתכחי אלין תלת דרגין דקיימין עלה. וכד אלין משתכחי - הא כל גופא אשתכח בהו, וכדין שלימו דכלא וחדוותא מכלא והלילא אשתלים, דהא כדין אתעטרת סיהרא בכלא. אבל לא לבתר. דכל יומא ויומא אשתכחי וישראל עד לא זכו בהו - הא לאו הלילא שלימא כמו בזמנין אחרנין.
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0