פרק לו: רעיא מהימנא · ח״ג צא ע״ב
הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.
א וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' (ויקרא כג טו) - פקודא [ל"א] דא לספור ספירת העמר - הא אוקימנא. ורזא דא - ישראל אף על גב דאתדכו למעבד פסחא ונפקו ממסאבותא - לא הוו שלמין ודכיין כדקא חזי. ועל דא לאו הלל גמור ביומי דפסח, דעד כען לא אשתלימו כדקא יאות.
ב כאתתא דנפקא ממסאבו, וכיון דנפקא - מתמן ולהלאה - וספרה לה. אוף הכא ישראל כד נפקו ממצרים - נפקו ממסאבו ועבדו פסח למיכל בפתורא דאבוהון. מתמן ולהלאה - יעבדון חשבנא למקרב אתתא לבעלה לאתחברא בהדיה. ואינון חמשין יומין דדכיו לאעלא לרזא דעלמא דאתי ולקבלא אורייתא, ולמקרב אתתא לבעלה.
ג ובגין דאלין יומין - יומין דעלמא דדכורא - לא אתמסר חושבנא דא אלא לגברי בלחודייהו. ועל דא חושבנא דא בעמידה איהו, ומלין דעלמא תתאה בישיבה ולא בעמידה. ורזא דא - צלותא דעמידה וצלותא מיושב.
ד ואלין חמשין - מ"ט אינון; כלל אנפי אורייתא. דהא ביומא דנ' איהו רזא דאורייתא ממש. ואלין אינון חמשין יומין דביה שמיטה ויובלא. ואי תימא חמשין מ"ט אינון?! חד טמירא איהו ועלמא אסתמיך עליה. ובההוא יומא דחמשין אתגליא טמירא ואשתכח ביה. כמלכא דאתי לבי שושביניה ואשתכח תמן - אוף הכא יומא דחמשין. והא אוקימנא רזא דא. ]
ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0