ח״ב מ ע״א

פרק י: ח״ב מ ע״א

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א אמר רבי שמעון, מצת כתיב כמה דאת אמר (יחזקאל א א) מראת אלהי"ם. ולמה אתקרי "מצת"? דינא; דינא קדישא; דינא דאתאחדא בשמא קדישא; דינא דלא הוה תקיפא כל ההוא זמנא בגווייהו דישראל, דהא קיימא סיהרא בפגימותא. ועל דקיימא סיהרא בפגימותא (דברים טז ג) לחם עני כתיב.
ב מאי טעמא קיימא בפגימותא? בגין דלא אתפרעו ולא אתגליא האי את קדישא, גזירין הוו ולא אתפרעו. אימתי אתפרעו? בשעתא דכתיב (שמות טו כה) שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו. ואף על גב דאוקימנא האי קרא במלה אחרא, כלא הוה ויאות.
ג ואי תימא דבימי יהושע אתפרעו לאו הכי, אלא אינון דכתיב (יהושע ה ה) וכל העם הילודים במדבר בדרך וגו'. בתר דאתפרעו אמר קודשא בריך הוא, בקדמיתא אכלתון מצות דקיימא סיהרא בפגימותא, ואקרי "לחם עני". מכאן ולהלאה האי לחם מאתר אחרא להוי. מאי הוא? דכתיב (שמות טז ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים לא מן סיהרא כההוא זמנא, אלא מן השמים ממש, כמה דכתיב (בראשית כז כח) ויתן לך האלהי"ם מטל השמים.
ד וישראל קדישין נטרין אינון יומין דעאלו תחות גדפוי דשכינתא, ונטרין ההוא נהמא דאתיא מסטרהא. ועל דא כתיב (שמות כג טו) את חג המצות תשמר וגו', וכתיב ושמרתם את המצות. מהו "ושמרתם את המצות"? כמה דאת אמר (שם יט ה) ושמרתם את בריתי, וכלא בחד דרגא סלקא ואתאחד.
ה ואי תימא משה היך לא פרע להו? אלא בגין דלא יתעכבון ישראל תמן עד דיתסיאו, ועל דא כתיב (דברים טז ג) שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני - מאי טעמא לחם עני? משום כי בחפזון יצאת וגו', וכתיב ולא יכלו להתמהמה.
ו תא חזי, כד עאלו ישראל לארעא, עאלו גזירין ואתפרעו. ומה כתיב (דברים ח ט) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם? מאי "במסכנות"? לחם עני. אמאי אקרי "לחם עני"? משום דקיימא סיהרא בפגימותא, ולא מתברכא משמשא ולא מתנהרא מן שמשא, כמה דאת אמר (ד"ה א כט יא) כי כל בשמים ובארץ. ולא אתנהרא (מכל) מיובלא. מאי טעמא? משום דלא אתפרעו. אבל הכא דאתגזרו ישראל ואתפרעו לא תחסר כל בה כתיב. ועל דא לא במסכנות תאכל בה לחם - מאי טעמא? משום דלא תחסר כל בה, כמה דחסרו ליה במצרים.
ז ובכל שתא ושתא דוכרנא דמצרים קא עבדי ישראל ואכלי, ולא אשתצי מדרי דרין, ובגין דלא אתפרעו הכא במצרים, חסרו ליה להאי 'כל', וקיימא סיהרא בפגימותא, ואקרי לחם עני, עני, כתרגומו מסכנות. ומאי דאכלו ליה תמן בארעא, בגין דוכרנא דמצרים הוה, והאי לדרי דרין, ולזמנא דאתי כתיב (ישעיה ס כ) לא יבא עוד שמשך וירחך וגו'.
ח תנא אמר רבי שמעון, כתיב בעשור לחדש הזה ויקחו להם וגו', וכתיב (ויקרא כג כז) אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפורים הוא אשתמע כמה דאתמר, דכתיב בעשור לחדש הזה, מאי קא מיירי, אלא בעשור, מלה דא בעשור תליא, לחדש הזה בחדש הזה מבעי ליה, אלא כד אתא נימוסא להאי דרגא, כתיב לחדש הזה דיקא:
ט ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית תנא תלת קשרין אינון, 'בכור בהמה' 'בכור השבי' 'בכור השפחה' (דתלת קשרין), דכל שאר מתקשרי בהו באלין תלת גווני דלעילא, ובהאי דאתקרי צאן אתקשר כלא, וכלא כליל בצאן, אתקשר צאן בצאן, ולא יכיל לאתפרשא מקטלוי. ובהאי כלהו אתקשרו, ועל דא כתיב והיה לכם למשמרת קטירו ליה בקטירותא, ויהא אתמסר בידיכון ברשותכון, עד דתנכסון ליה ותעבדון ביה דינא. ולזמנא דאתי כתיב (ישעיה סג א) מי זה בא מאדום, וכתיב (שם לד ו) כי זבח לה' בבצרה, וכתיב (זכריה יד ט) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0