ח״ג קנ ע״ב

פרק ז: ח״ג קנ ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א תא חזי בשעתא דאתברכא כנסת ישראל - עלמין כלהו אתברכן! וישראל לתתא ינקין ומתברכן בגינה. והא אוקימנא. דהיא אגנא עלייהו דישראל כמה דאתמר.
ב כתיב ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם (שמות יד יט). מלאך האלהים - דא כנסת ישראל, והא אוקימנא. דההיא שעתא בסיועא דאבהן נטלא, וכד אינון משתכחין לגבה - כלא משתכחי. ובגין כך אתמסר באלין קראי שמא קדישא דכליל בהון אבהתא כמה דאוקימנא. חד קרא כסדרא, וחד למפרע, וחד כסדרא.
ג ויסע מלאך האלהים ההולך וגו' - דא כסדרא בגין דאברהם אשתכח הכא, וכל אינון דאתו מסטריה. ועל דא איהו כסדרא כגוונא דא:
ד הכא אתעטר אברהם בעטרוי ואעטר לה לכנסת ישראל. ואלין אתוון כלהו בארח מישר למיהך ביממא דכתיב יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי (תהלים מב ט). ועל דא כתיב ויסע. אימתי נטלין במטלנייהו? הוי אימא ביממא כד נהיר שמשא. ודא חד קרא דאיהו בשבעין ותרין אתוון.
ה תניינא דיצחק הכי נמי דאשתכח בע"ב אתוון לאשתכחא בדינא לגבי מצראי, ולגבי ישראל ברחמי. ועל דא כתיב ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל (שמות יד כ) - לקביל אלין ולקביל אלין. ויהי הענן והחשך - דהכי הוא. יומא דיצחק דעיבא הוי. עננא וחשוכא מניה הוא. ובגין כך סדורא דאתוון למפרע ולא בארח מישר, כגוונא דא:
ו ועל דא אתוון כלהו למפרע דכתיב ויהי הענן והחשך, דכיון דעאל יצחק בדינוי - לא קרב זה אל זה כתיב. זה אל זה - אינון דאתו מסטרא דאברתם - לא קריבו דא בדא! דהא לא יכלין! בגין דהאי באר אתדבקא ביצחק כמה דאת אמר ויאר את הלילה - דכד אתמלייא לאתחברא ביצחק לא קרב זה אל זה ולא יכיל לקרבא. עד דאתא יעקב ואתחבר באברהם, ונטל ליצחק ושארי ליה באמצעיתא. כדין אתקשר מהימנותא דא בדא ודא בדא ואשתזיבו ישראל.
ז ותנינן באתר דאבהתא אשתכחי - שאר צדיקייא משתכחי גבייהו. ועל דא שמא דא סליק לסטרין אחרנין מתפרשן, אע"ג דכלהו נפקין לארחא חד.
ח כד נהרא האי באר מסטרא דיצחק ואתקשר ביה - אתעביד ימא רבא תקיפא, וגלגלין תקיפין סליקין ונחתין בזעף ורוגזא בתקיפו. נטיל לעילא. סליק ונחית לתתא. אברהם אתי לקבליה. ומגו רוגזא וזעפא וחימתא ותקיפו - זה אל זה לא הוו מתקרבין. עד דאתא יעקב ושכיך רוגזא ומאיך ותבר גלגלי ימא. הדא הוא דכתיב ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה וגו' (שמות יד כא). מאי ברוח קדים עזה? דא רוח יעקב! עזה - תקיף לקבליה לתברא רוגזא דהאי ימא. וישם את הים לחרבה ויבקעו המים - אריק ימא מימי רוגזין, ואתפליגו מיא לסטרא דאברהם ולסטרא דיעקב. הדא הוא דכתיב ויבקעו המים - לסטרא דא ולסטרא דא. ועל דא אתוון כלהו בארח מישר כדקא יאות.
ט אלין אתוון בארח מישר בסטר דיעקב, וכל אינון דאתו מסטריה. וכד אתא יעקב אתחבר באברהם, ונטל ליצחק ושארי ליה באמצעיתא - כדין אתקשר מהימנותא; דא בדא ודא בדא. ועל דא עובדא כתקונא דשמא קדישא בזווגא דאבהן אשתמודע דאיהו קשורא חד, קשורא מהימנא, למהוי רתיכא שלימתא. ובזווגא דאבהן כחדא אתעביד כלא.
י וידעין חברייא למיהך בארח מישר לאתקנא עובדין כדקא יאות. ובשמא דא קשורא דאבהן אשתכחן אורחין לדינא ולרחמי. לסיוע. לחסד. לדחילו. לאורייתא. לחיי. למותא. לטב. לביש. זכאין אינון צדיקייא דידעין אורחוי דאורייתא וידעין למיהך באורחוי דמלכא קדישא! זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי! {| class="wikitable" |+ טבלת ויקיטקסט ממוספרת עם חישוב גימטריא |- | 1. והו || 2. ילי || 3. סיט || 4. עלם || 5. מהש || 6. ללה || 7. אכא || 8. כהת |- | 9. הזי || 10. אלד || 11. לאו || 12. ההע || 13. יזל || 14. מבה || 15. הרי || 16. הקם |- | 17. לאו || 18. כלי || 19. לוו || 20. פהל || 21. נלך || 22. ייי || 23. מלה || 24. חהו |- | 25. נתה || 26. האא || 27. ירת || 28. שאה || 29. ריי || 30. אום || 31. לכב || 32. ושר |- | 33. יחו || 34. להח || 35. כוק || 36. מנד || 37. אני || 38. חעם || 39. רהע || 40. ייז |- | 41. ההה || 42. מיכ || 43. וול || 44. ילה || 45. סאל || 46. ערי || 47. עשל || 48. מיה |- | 49. והו || 50. דני || 51. החש || 52. עמם || 53. ננא || 54. נית || 55. מבה || 56. פוי |- | 57. נמם || 58. ייל || 59. הרח || 60. מצר || 61. ומב || 62. יהה || 63. ענו || 64. מחי |- | 65. דמב || 66. מנק || 67. איע || 68. חבו || 69. ראה || 70. יבמ || 71. היי || 72. מום |}

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0