ח״ג קנג ע״ב

פרק יז: ח״ג קנג ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א וביום הקים את המשכן (במדבר ט טו). ר' חייא פתח פִּזַּר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד (תהלים קיב ט). פזר נתן לאביונים - מאי פִּזַּר? כמה דאת אמר יש מפזר ונוסף עוד (משלי יא כד). יכול פזור בעלמא? קמ"ל פזר נתן לאביונים - כיון דיהיב למסכני האי פזורא יאות. מאי ונוסף עוד? בכלא! ונוסף עוד - בעותרא! ונוסף עוד - בחיי!
ב האי קרא הכי מבעי ליה: "יש מפזר ויוסף עוד"! מאי ונוסף? אלא ההוא אתר דשרי ביה מיתה - הוא גרים ליה דיתוסף מחיים דלעילא לאוספא ליה. אמר רבי יהודה אמר רבי חייא: קרא אסהיד דכל מאן דיהיב למסכני - אתער אילנא דחיי לאוספא לההיא אילנא דמותא, וכדין אשתכח חיים וחדו לעילא. ובר נש דגרים דא בשעתא דאצטריך ליה - ההוא אילנא דחיי קאים עליה וההוא אילנא דמותא אגין עלוי. ובגין כך ונוסף עוד.
ג צדקתו עומדת לעד - מאי עומדת לעד? עומדת עליה דבר נש לזמנא ליה קיומא וחיים. כמה דאיהו יהיב ליה חיים ואתער לגבי חיין - הכי נמי יהבין ליה. ואינון תרי אילנין קיימין עליה לשיזבא ליה ולאוספא ליה חיין.
ד קרנו תרום בכבוד (תהלים קיב י) - תא חזי עלמא דאמרן ההוא קרן - תרום. ובמה? בכבוד דלעילא. דהאי בר נש גרים לחברא לון כחדא ולארקא ברכאן לעילא ותתא.
ה רבי אבא אמר בכל זמנא דמשכנא אתקם בעובדיהון דבני נשא - כדין ההוא יומא יומא דחדווה דכלא, ומשח רבות קדישא אתרק בהנהו בוצינין, ונהרין כלהו. מאן דגרים דא - גרים ליה דישתזיב בהאי עלמא ויהא ליה חיים בעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב וצדקה תציל ממות (משלי י ב), וכתיב וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום (משלי ד יח).

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0