ח״ג קנד ע״ב

פרק יט: ח״ג קנד ע״ב

הזוהר נלמד במסורת ששמרה עליו בזהירות רבה. כאן הוא מוצג במקור הארמי.

א דגלא תניינא - משרייא מזיינא נשר אוריאל דרום. תרי ממנן עמיה - שמשיאל חסדיאל. האי נשר סליק וכל מאריהון דגדפין מקמיה. כמה משריין סלקין בכל סטרין; כל חד וחד בתוקפא דשמשא.
ב רוחא דרוחא פנימאה נפיק, וההוא רוחא מטי להאי נשר וסליק אברוי ומכסייא לגופא, כמה דאת אמר המבינתך יאבד נץ יפרוש כנפיו לתימן (איוב לט כו). כגוונא, כדוגמא, כעין. כנשר יעיר קנו (דברים לב יא). האי נשר - נץ בהדיה. יונה בהדיה נץ. וכל מארי דגדפין כלהו מצפצפן וחדאן. חד מסטרא קמיה סליק מתתא לעילא. כמה ציפרין נחתין ועאלין, מצפצפן וחדאן, אזלין ושאטין.
ג כד נטיל - אושיט גדפא ימינא, כניש לכל חילוי - תלת מאה וחמשין אלף מארי דגדפין בתרי גופי - נשר ואריה כחדא. ארים קלא - כלהו אחרנין סלקין ונחתין מצפצפן מסטרייהו מכמה דרגין.
ד תלת רישין אינון כחדא במשריין אלין, וכלהו בחד חושבן, וחושבן דאלין רישין. רישא חדא - ארבעין ושית אלף וחמש מאה (במדבר א כא). רישא תנינא - חמשין ותשע אלף ותלת מאה (במדבר א כג). רישא תליתאה - ארבעין וחמש אלפין ושית מאה וחמשין (במדבר א כה).
ה מאלין תרי סטרין נפקי תרין כרוזי דאזלי מקמי כלהו משריין. כד אלין תרי מכריזי - כל חילין וכל משריין חיוון זעירין עם רברבן כלהו מתכנשי. מאן חמי נטילא דכלהו רקיעין! כולהו נטלין במטולא במשריין לקמיה דההוא משכנא!
ו בשעתא דחד מנייהו, ההוא דאתי מסטרא דאריה, פשיט קלא בגין דלא יזדעזעון כל אינון קלין - כדין מתכנשין כל אינון משריין. בשעתא דאחרא קרי - מתבר קלא ולא פשיט. כל אינון משריין דהאי נשר כלהו מתכנשו לנטלא במטלנייהו. לקביל אינון - שתי חצוצרות כסף. כגוונא דא כלא לתתא. תא חזי כד אלין נטלין מה כתיב? ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם (יחזקאל א יט) - אינון דמתכנשו לגביהו כגוונא דרישא אסתכל - הכי נמי כלהו.

ארמית: ויקיטקסט העברי, "ספר הזוהר", CC BY-SA 4.0